הפרובינציאליות והקטנוניות שהפגינו חברי מועצה והעיתונות המקומית ביחס לנסיעתה לחו"ל של חברת המועצה לבנה שיפמן, ובראשם ראש סיעתה וסגן ראש העיר אלכס וינרב.

היו השבוע שלוש כתבות בעיתונות המקומית שביקרו את החלטתו של ראש העיר חיים ביבס לשלוח ליריד עולים שנערך בדרום אפריקה את חברת המועצה לבנה שיפמן כממלאת מקומה של נציגת הסוכנות העובדת בעיריית מודיעין, אשר נבצר ממנה למלא את עבודתה ולייצג את העיר ביריד העולים עקב הריון מתקדם:

1. כתבה של איילת גל ב-GO443.
2. כתבה של ריקי הראל ב"זמן מודיעין" (כתבה סרוקה כאן).
3. כתבה של יהושע אשכנזי ב"שופינג מקומי" (כתבה סרוקה כאן).

הכתבות הנ"ל ציטטו חברי מועצה שהסתתרו מאחורי מעטה אנונימיות על מנת לטעון שביבס מנסה כביכול לקנות באמצעות הנסיעה את לבנה שיפמן כדי לפצל אותה מסיעת הדרך-הירוקים בראשות וינרב ולצרף אותה לסיעתו. כידוע, הפוסל – במומו פוסל, ולדעתי העלאת טענה זו מציגה את אותם חברי מועצה ואותם עיתונים שבחרו לתת במה לטענה זו כחבורת פרובינציאליים שניתן לקנות אותם בנזיד עדשים של נסיעה לחו"ל, ולדרום אפריקה הנידחת מכל המקומות. הקנאה כואבת…

[סרטון יוטיוב]

הכתבה ב-GO443 אף הגדילה לעשות ותייגה את הנסיעה כ"נסיעת צ'ופר" וכך גם "שופינג מקומי", שכינה את הנסיעה "שליחות צ'ופר". מתגובת העירייה לשאלות "זמן מודיעין" ניתן ללמוד כי כלל לא מדובר בנסיעת צ'ופר:

"יש לזכור כי מדובר בעבודה לא פשוטה, בעומס פגישות לא קטן ובנסיעות ארוכות ורבות לאורך מספר ימים קטן ולא מדובר בנסיעת תענוגות. כל ניסיון להציג את הדברים בצורה אחרת, עם מניעים כאלה ואחרים הוא לא יותר מאשר רכילות חסרת כל בסיס".

למרבית הפליאה הכתבות ב"זמן מודיעין" ו-GO443 לא טרחו להביא את תגובתה של לבנה שיפמן עצמה. יש לזכור כי דוברות העירייה מייצגת את ראש העיר אך לא את חברת המועצה שיפמן, שראש העיר ניסה כביכול לקנות בנזיד עדשים אליבא דה הכתבות הנ"ל. התקשרתי ללבנה שיפמן ולהפתעתי היא מסרה שהיא לא קיבלה כל פנייה לקבלת תגובה מ-GO443 וגם לא מ"זמן מודיעין". מוזר איך שני העיתונים כשלו באתיקה עיתונאית בסיסית כל כך.

שיפמן מספרת כי במסגרת עבודתה בחטיבה הבינלאומית של בנק לאומי היא עבדה במשך שלוש שנים עם דרום אפריקה, ופיתחה היכרות טובה עם קהל היעד וקשרים טובים עם לקוחות בדרום אפריקה, כמו גם מיומנות גבוהה באנגלית – שיקולים שעמדו מן הסתם לנגד עיניו של ביבס בבחירה בשיפמן. שיפמן מספרת כי היא אכן נפגשה עם חלק מהלקוחות שלה לשעבר מבנק לאומי, על מנת לעניין ולרתום אותם ל"קרן מודיעין", וכי כתוצאה מהפגישות עם לקוחותיה נוצרו פעילויות המשך – את אחד מלקוחותיה לשעבר שיפמן אף חיברה בו במקום לשיחה טלפונית עם ראש העיר, חיים ביבס. שיפמן מתפרנסת כיום כיועצת עצמאית לכלכלת המשפחה, ושליח הסוכנות בדרום אפריקה נעזר במומחיות זו של שיפמן בכמה וכמה פגישות עם עולים שהיו מוטרדים מהיכולת הכלכלית שלהם להסתדר בארץ, והיכולת של שיפמן להציג להם גיליונות אקסל מפורטים של עלויות המחיה בארץ בכלל ובמודיעין בפרט היו להם מאוד לעזר. שיפמן מתכננת להגיש דוח נסיעה מפורט עם מסקנות ולקחים אופרטיביים לנסיעות דומות בעתיד, ואשמח לשתף את ציבור הקוראים של הבלוג בדוח הנסיעה במידה והדבר יתאפשר.

מהשיחה עם שיפמן למדתי כי מדובר בנסיעה שנמשכה 8 ימים ברוטו (כולל טיסות) במספר ערים בדרום אפריקה, אשר כללו לו"ז עמוס של פגישות מבוקר עד ערב. הזמן החופשי היחיד שהיה לשיפמן בנסיעה היה יום שישי אחה"צ ושבת, ויש לציין כי לבנה שיפמן היא שומרת שבת כשרות. שאר המשתתפים בנסיעה מטעם הסוכנות היהודית עשו זאת במסגרת עבודתם, תמורת שכר מלא, ואילו לבנה שיפמן ייצגה את מודיעין בהתנדבות וללא שכר (שיפמן זכאית להחזר הוצאות אש"ל בלבד) תוך שהיא מוותרת על שישה ימי עבודה בארץ, שלא לדבר על זמן משפחה עם בעלה ושלושת ילדיה הקטנים שנשארו בארץ. ממש "נסיעת צ'ופר".

לסיכום שאלתי את שיפמן: אם כך, מדוע הסכמת להיות ממלאת מקומה של נציגת הסוכנות בנסיעה? שיפמן השיבה כי היא ראתה בכך שליחות והזדמנות למצות את יכולותיה על מנת לסייע בקידום עליה לארץ ולמודיעין, ולמינוף קשריה עם לקוחות בדרום אפריקה לקידום "קרן מודיעין". אזכיר כי שיפמן הקימה במודיעין גם את "החסידה", התארגנות וולנטרית של תושבות העיר המספקות מעגל תמיכה לנשים לאחר הלידה. זה כנראה לא נתפס אצל חלק מהאנשים הקטנים, אך לבנה שיפמן פשוט רואה בעשייתה הציבורית שליחות.

הפיסקה הבאה מהדיווח בשופינג מקומי מתייחסת לתגובתה של חברת המועצה ויויאן אלבוים:

"בהמשך התברר כי ראש העיר לא טרח ליידע בדבר שליחות העלייה הזו את חברת המועצה ויויאן אלבוים, ואת שאר חברי המועצה שלו. אלבוים הכעוסה נפגשה עם ביבס פעמיים מאז נודעה לה דבר השליחות, והבהירה לו כי התנהלותו זו אינה מקובלת עליה. לשיפמן איחלה אלבוים הנאה ממסע של שופינג."

מכיוון שתגובה זו של אלבוים היתה שונה לחלוטין מהתגובה המפרגנת שלה שהובאה ב"זמן מודיעין", התקשרתי לאלבוים ושאלתי אותה האם הפסקה הנ"ל משקפת את תגובתה לעיתון שופינג מקומי. אלבוים רגזה על האופן בו עוותו דבריה בעיתון, והבהירה כי היא כלל אינה כעוסה על בחירת שיפמן לנסיעה לדרום אפריקה – נהפוך הוא, אלבוים ציינה כי לשיפמן היכרות מצויינת עם קהל היעד בדרום אפריקה וכי שיפמן לדעתה היא הבחירה הטובה ביותר. כמו כן אלבוים מבהירה כי לפני ההחלטה על שיפמן ביבס התייעץ עם מנהלת מחלקת הקליטה בעירייה המהווה הגורם המקצועי בנושא.

מה שהיה נלעג במיוחד זו התגובה הקטנונית של סגן ראש העיר אלכס וינרב (המובאת בהרחבה בכתבה ב"זמן מודיעין"), אשר נעלב כנראה מכך שלמד על נסיעתה של שיפמן באמצעות התקשורת. במקום לפרגן לחברת סיעתו, וינרב יצא מגדרו כדי למתוח ביקורת על בחירתו של ראש העיר בשיפמן, והדגיש כי לו הדבר היה תלוי בו הוא היה שולח עובדת אחרת ממחלקת הקליטה או את ראש העיר לשעבר משה ספקטור (קשה לי מאוד לדמיין את ספקטור בן ה-76 שפרש לגמלאות מסכים למלא את מקומה של נציגת הסוכנות ויושב במשך שבוע שלם בפגישות עם עולים מבוקר עד ערב).

מה חד היה הקונטרסט בין תגובתו הקטנונית והקנטרנית של אלכס וינרב לבין תגובתה המפרגנת של חברת המועצה ויויאן אלבוים, מחזיקת תיק הקליטה, שקבעה נחרצות כי "שיפמן היא הבחירה המתאימה".

משפט אחד בתגובתו של וינרב הזדקר לעין:

"לנוסעת חובת הוכחת ההצלחה שכן אין זו נסיעת כיף אלא שליחות ראויה מטעם העירייה".

חבל שוינרב לא נהג "נאה דורש – נאה מקיים" ולא אימץ לעצמו את קריטריון חובת הוכחת ההצלחה, שכן בסיכומן של חמש השנים בהן וינרב כיהן כסגן ראש עירייה בשכר שעלותן לציבור משלם הארנונה הייתה כ-2.5 מיליון ש"ח, בתור מחזיק תיק איכות הסביבה, תיק שימור אתרים ותיק התיירות, וינרב לא הצליח להקים ולו אתר תיירות אחד במודיעין, לא הצליח לשמר ולו אתר היסטורי אחד במודיעין, לא הצליח להקים ולו פארק לכלבים אחד, לא הצליח להוריד את רמת זיהום האוויר במודיעין שהיא מהגבוהות בארץ, ולא הצליח ליישם תוכנית פריסה סלולרית שתקטין את היקף הקרינה ממכשירים סלולריים, אשר במודיעין היא פי 27 מאשר בת"א (מודיעין ממוקמת במקום הלפני אחרון בטבלה הארצית – במקום האחרון נמצאת כפר קאסם).

עם הרקורד הזה ככישלון מוכח כסגן ראש עיר בשכר, כיצד לא התבייש וינרב לדרוש לעצמו חמש שנים נוספות כסגן ראש עיר בשכר?

רבות נכתב השבוע על ארוע הפתיחה של היכל התרבות החדש של מודיעין, אירוע חגיגי אשר הועב לאחר שמאות מהמוזמנים עזבו בהפגנתיות את האולם מאחר שההצגה אבניו Q לא היתה לטעמם, ולאחר ההפסקה נותרו באולם כ-100 צופים בלבד מתוך 600. סיקור מקוון של האירוע ניתן לקרוא בכתבה של יעל בן-דרור ב-mcity, בכתבה של איציק גרפל ב-GO443, בכתבת וידיאו של יאיר אלטמן ושרית קסטוריאנו ב-GO443, ובכתבה של אריה אברמזון ב"מודיעין ניוז".

עיקר הביקורת בתקשורת התמקדה בתקלה באי התאמה בין אופי ההצגה לבין קהל המוזמנים, ונראה שלשם שינוי עיריית מודיעין קיבלה הפעם אחריות ולא גלגלה כהרגלה את האחריות לפתחם של אחרים. מתגובת הדוברות:

מתגובת הקהל להצגה עולה כי כנראה בחירתה לערב הגאלה דווקא, לא הייתה המוצלחת ביותר

אני מבקש להתייחס לכמה היבטים נוספים שהפריעו לי:

תגובת האורחים: לדעתי העזיבה ההפגנתית וההמונית של האורחים מעידה על חוסר תרבות וזילזול שלהם באירוע ובמארגנים. על האירוע הזה שקדו הרבה אנשים, הן בהיכל התרבות, הן בעירייה וכמובן צוות המופע אבניו Q. קרתה טעות, ובחירת המארגנים לא קלעה לטעם הצופים, אך בוודאי אין מדובר בכוונת זדון – המארגנים בוודאי שהיו מעוניינים בהצלחת האירוע ולשמח את הצופים. כמו כן בהזמנה לאירוע צוין שם ההצגה וכל אחד מהאורחים היה יכול להתעניין בהצגה ובתכניה, ולהחליט אם הוא רוצה ללכת או לא. כך למשל רבני העיר עשו שיעורי בית והם השתתפו בקבלת הפנים החגיגית אך לא נכנסו להצגה. הדעת נותנת שלאחר שהקהל התיישב באולם והחלה ההצגה, היה עליו לכבד את המארגנים,  ראש העיר והשחקנים על הבמה, ולתרום את חלקו להצלחת האירוע החגיגי. במקום זאת ראינו כאן תופעת עדר מכוערת, ורוב הקהל נטש את האולם בהפגנתיות, חלקם תוך תגובות נזעמות ובוטות.

אספר אנקדוטה לצורך המחשת הנ"ל: לאחר סיום לימודי התיכון ולפני הגיוס לצה"ל טיילתי בארה"ב עם חבר למשך כמה שבועות. בערב ראש השנה התארחנו אצל קרובי משפחתו של החבר, ובארוחת החג הגישה המארחת גפילטע פיש, שהוא אחד המאכלים השנואים עלי וגורם לי תחושת קבס. אך הסיטואציה היתה כזו שלו הייתי מסרב לאכול מהגפילטע פיש היתה נגרמת למארחת עוגמת נפש. לכן נשמתי עמוק, הכנסתי לפה מזלג עמוס גפילטע פיש עם חזרת כדי לעמעם את הטעם המבחיל, ולגמתי יין, וחוזר חלילה, עד שסיימתי את המנה. המארחת שאלה אותי אם אני רוצה תוספת, וסירבתי בנימוס. החבר, שהיה מודע לקשיי, הסביר למארחת שאני דווקא אשמח לתוספת אך שאני פשוט מתבייש. כך קיבלתי לצלחתי עוד מנה גפילטע פיש שגם אותה אכלתי עד תום…

מובן שאין לצפות שהורה שהגיע להצגה עם ילד ישאר שם אם התכנים אינם מתאימים לילדו. לגבי הציבור הדתי קשה לי לשפוט משום שאינני דתי, ואיני יודע אם מופע בובות נטול עירום פוגע בהכרח בצופה הדתי. היתה לי שיחה מעניינת השבוע עם תושב דתי שנכח בהצגה ועזב באמצע, ובהמשך לאנקדוטה הנ"ל הוא המשיל את ההצגה לטָרֶף, משל היו מציעים לו לאכול צ'יזבורגר – ואם זה כך אז בוודאי שאין זה סביר לצפות שיבלע זאת גם למען הנימוס. מאידך ב"ידיעות מודיעין" מובאים רשמיו של תושב דתי שנהנה מההצגה (דובי פרקש, בעלה של חברת המועצה סיגלית הנדשר פרקש). בכל אופן הרוב הגדול של הנוכחים היו חילונים והם יצאו כמו עדר, ללא כל התחשבות במארגנים, בצוות השחקנים, בראש העיר ובמעמד החגיגי. בכך לדעתי הם רק העידו על חוסר התרבות והיעדר הנימוס של עצמם.

תרבות הזמנות החינמיות: מחיר כרטיס להצגה אבניו Q בבית לסין הוא 199 ש"ח. המוזמנים, שקיבלו כרטיס זוגי חינם אין כסף, קיבלו למעשה הטבה ששוויה 400 ש"ח. לולא היה מדובר בכרטיסים חינם אזי בוודאי שאנשים היו טורחים לבדוק אם הם מעוניינים להוציא 400 ש"ח על ההצגה הזו, והיו מגיעים רק אלו שהיו נהנים מההצגה. אבל אם זה חינם אז למה לבדוק אם ההצגה מתאימה לנו? אם זה חינם, אז למה להישאר אם זה לא מוצא חן בעינינו? מה, אנחנו חייבים משהו למישהו? 

צביעות: ספקטור אוהב להציג כמה שהוא נוהג בחסכנות ובצניעות בכספי הציבור . בכתבה של יעל בן דרור מצוין כי הכיבוד שהוגש באירוע היה צנוע ביותר. לדעתי יש מן הצביעות בהגשת כיבוד צנוע במופגן אך בה בעת לחלק הטבה של 199 ש"ח לכל אורח. אם מוציאים כל כך הרבה כסף על ההצגה (לפי הפרסומים קרוב ל-100,000 ש"ח) אז מה העמדת הפנים הזו עם הכיבוד הצנוע?

רשימת המוזמנים: לא ברור מהו הקריטריון על פי הוזמנו 600 האורחים. להלן תגובת הדוברות כפי שהובאה בכתבתו של איציק גרפל:

הקריטריון הראשון היה הזמנת כל האנשים אשר היו שותפים ותרמו לתהליך הקמת היכל התרבות, החל משלב החלום והתיכנון, ועד לשלב ההקמה הסופי. בנוסף, הוזמנו אורחים שונים שהעירייה החליטה כי יש לכבדם באירוע זה, ושותפים רבים לעשייה בעיר.

אני מניח שהאנשים שתרמו באמת להקמת היכל התרבות היוו מיעוט המוזמנים.  מדוע צריכים מסי הארנונה של תושבי מודיעין לממן כרטיסי הצגה לאמנון ליפקין שחק , לעו"ד אליעד שרגא, למקורביו של ספקטור ולכל מאן דבעי שראש העיר חפץ ביקרו? אם ספקטור חפץ ביקרם שיזמין אותם להצגה על חשבונו ולא על חשבוננו. אגב, מתגובת רוב המוזמנים ברור שלהם כלל לא איכפת מראש העיר, אחרת הם לא היו עוזבים את המקום בכזו הפגנתיות וגורמים לו מפח נפש כזה.

עם קצת מחשבה יכלה העירייה לחלק את האירוע לשני אירועים נפרדים: אירוע אחד טקס פתיחה וקבלת פנים "נוצצת" (או משמימה, תלוי איך מסתכלים על זה ) אליה מוזמנים כל ה"מי ומי" שספקטור חפץ ביקרם. למעשה אירוע כזה התקיים בזעיר אנפין בערב התקנת המזוזה בהיכל התרבות. האירוע השני (שיכול להתקיים מיד לאחר מכן או בהפרש של כמה ימים) יכלול הצגה חגיגית הפתוחה לקהל הרחב, ואליה כולם חייבים ברכישת כרטיסים – ויקנה כרטיסים רק מי שבאמת מעוניין לצפות בהצגה ויהנה ממנה.

חוסר הפרגון לשכטר: ראש העיר טוען שהוא מאוד רצה להודות למי שהיה שותף להקמת היכל התרבות. אבל את ראש העיר הקודם, משה שכטר - אשר גייס 18 מיליון ש"ח להקמת היכל התרבות ובתקופתו תוכנן ההיכל התרבות והונחה אבן הפינה – ספקטור לא טרח אפילו להזמין לאירוע התקנת המזוזה אליו הוזמנו מאות אנשים. ספקטור אמנם הזמין את שכטר לערב הפתיחה השבוע, אך תקע אותו אי שם במרומי שורה 13, והזכיר אותו בחצי משפט כאשר נתן לו קרדיט על "הכנסת הקלונסאות" (קראו את תגובתו של שכטר). נו באמת, אי אפשר היה לתת לשכטר מקום בשורת מוזמני הכבוד, ואולי אפילו להזמין אותו לבמה לומר כמה משפטים לקהל? ממש פתטי לראות כיצד ספקטור אינו מסוגל לפרגן לראש העיר הקודם ולתת לו את הכבוד המגיע לו. מעניין איך ספקטור ירגיש לו מחליפו יתייחס אליו באופן דומה?

הנתק של ספקטור: במודיעין ניוז מצוטט ספקטור כאומר "אני ביקשתי להביא לכאן ילדים ונכים כדי שתהיה נציגות נכבדה של תושבי העיר". אולם ההצגה אבניו Q מוגדרת כהצגה לבני 16 ומעלה. ניתן היה לצפות שספקטור יגלה מעורבות בתכנון פרטי אירוע חשוב שכזה ויידע לפחות מה מאפייני ההצגה שנבחרה לקהל המוזמנים שלו. אם ספקטור דוגל כשיטה ניהולית בביזור משימות לכפיפיו ללא בקרה ומעורבות שלו זה עשוי להסביר את השוקת השבורה שאנו נמצאים בתחום התחבורה למשל.

פורנוגרפיה: הכתבות של אריה אברמזון (עורך החדשות של מודיעין ניוז) ושל איציק גרפל (לשעבר עורך המודיעין ניוז) התייחסו למופע אבניו Q כפורנוגרפיה. למרות שאומרים שפורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה ויש ויכוח על איפה עובר הקו בין ארוטיקה לבין פורנוגרפיה, פורנוגרפיה מוגדרת כ-"הצגה של גוף האדם או ההתנהגות המינית של האדם במטרה לעורר גירוי מיני". לא ברור אם העובדה שהאדונים אברמזון את גרפל קראו למופע הבובות הזה פורנוגרפיה מעידה על בורותם באשר למהי פורנוגרפיה, שמא מדובר רק בסנסציונליזם זול מבית מדרשם המשותף בצהובון של מודיעין, או שהאדונים אברמזון את גרפל מבקשים להעיד כי הצפיה במופע הבובות גרמה להם לגירוי מיני?

פרובינציאליות: תגובת הקהל לארוע, התגובות לתקשורת של הצופים והכיסוי של אמצעי התקשורת הפופוליסטיים יצרו את הרושם שבעיני תושבי מודיעין ומעצבי דעת הקהל בה ההצגה 'אבניו Q' נתפסת כהצגה זולה, סרת טעם ותת-תרבות. זכותם של אנשים כמובן לא לאהוב את ההצגה, וכידוע על טעם וריח אין להתווכח, אך בן תרבות יודע אפשר לא לאהוב יצירת אמנות אך בה בעת להתייחס אליה בכבוד. אחרי הכל מדובר בהצגה שזכתה להצלחה רבה בברודווי, בלונדון וגם בארץ היא זוכה לביקורות נלהבות והיא הצגה מבוקשת ומצליחה. רק בעיני תושבי מודיעין מדובר בתת-תרבות?!

זו הפעם הראשונה שמאז שאני גר במודיעין שאני מרגיש תחושת פרובינציאליות כזו. אני מאמין ומקווה שתושבי מודיעין הם ברובם בני תרבות שיודעים לכבד תרבות ואמנות גם אם היא אינה לטעמם וכי התנהגות אוסף "המכובדים" שהשתתפו באירוע אינה מייצגת את תושבי העיר. כתושב העיר אני רוצה לראות היכל תרבות תוסס ומאתגר, שיפתח לנו אופקים למגוון רחב של מופעים ויצירות אמנות, ושלא יפנה רק למכנה המשותף הרדוד וההמוני בסגנון ערוץ 2. כך ראיתי את המסר בבחירת הצגת אבניו Q למופע הפתיחה של היכל התרבות ואני מבקש לחזק את ידיה של דינה פלד, מנהלת היכל התרבות, לבל תיפול רוחה ושתמשיך להביא לנו רפרטואר מגוון ומאתגר. אני בטוח שדינה תשמח לשמוע חיזוקים חיוביים גם מכם, חובבי התרבות במודיעין, בין אם בתגובות בבלוג ובין אם במייל (הקליקו כאן למשלוח מייל ואני אדאג שהוא יגיע לידי דינה).

מה שחשוב באמת הוא שסוף סוף יש למודיעין היכל תרבות משלה ולפי קצב מכירת המנויים ניכר שיש ביקוש רב לרפרטואר שתוכנן לשנה הקרובה. ברכות חמות לכל מי שתרם וסייע להקמת היכל התרבות ולהפעלתו, ושתהיה לנו שנת תרבות מהנה ופוריה!