השוואה של פיתוח העיר בתקופת ביבס לפיתוחה בתקופתו של ספקטור מעלה כי בתקופתו של ספקטור פיתוח העיר היה מואץ פי כמה. מאידך התעמולה של העירייה מצליחה לשטוף את מוחם של תושבי העיר ושל עורך “חדשות מודיעין”, אשר מדקלמים כמו תוכים את הסאונדבייטים שטבעה דוברות הפראבדה של העירייה.

בימים האחרונים מתנהל דיון מעניין בפורום מודיעין בתפוז שעוסק בהתנהלות הלפלפית של העיתונות המקומית במודיעין ובכך שהיא אינה מבקרת את ראש העיר. יש בדיון הנ”ל בסיס לכמה פוסטים, וזהו הראשון מביניהם.

את פיתוח מודיעין מוביל משרד הבינוי והשיכון

בדיון הנ”ל טען חסידו של ביבס הלוא הוא עורך חדשות מודיעין יואל תמנליס כי “ראש העיר נחשב (בצדק) כראש עיר טוב מאד” וכאשר נשאל מדוע השיב כבוד העורך כי זאת בשל “תנופת הבנייה והעשייה בשכונות העיר”.

השבתי לעורך חדשות מודיעין כי:

מי שמפתח את העיר זה משרד הבינוי והשיכון, לטוב ולרע.
זו הסיבה שפיתוח עמק זבולון לוקח כל כך הרבה שנים – אבל לשיטתו של חסידו של ביבס מה שקורה בעמק זבולון בשש השנים האחרונות זו "תנופת בנייה ועשייה"
אני מבין שאתה מבקש להחמיא למשרד הבינוי והשיכון?

הרחבתי על כך כדלקמן:

מודיעין היא פרויקט פיתוח שמובילה ממשלת ישראל. נושא זה עמד במערכת הבחירות כאשר צדוק הוביל גישה של "עצמאות למודיעין", וגם ביבס דיבר על כך.  מתוך הפוסט המתייחס לביצוע עבודות ריבוד רח' יהודה ע"י משרד השיכון:

מודיעין ווטש: ובכל זאת, אי אפשר היה לבצע את מכלול העבודות הנ"ל בפחות מחודש?

חיים ביבס: "אם העירייה היתה עובדת ישירות מול הקבלן אז בקונסטלציה כזו קרוב לוודאי שאפשר היה לייצר לוחות זמנים יותר קצרים. בעבודתי כיועץ במשכ"ל אני מוציא כיום מכרזים עבור עיריית הרצליה, במסגרתם אני מגדיר את גובה הערבות, תנאים לחילוט הערבות, ומי מוסמך לחלט את הערבות. אני מגדיר את כל התנאים תחת העירייה, וכך מהנדס העיר ומנכ"ל העירייה מוסמכים לחלט את הערבות במצב בו הקבלן מאחר בביצוע העבודה. היתרון שלי בעבודתי כיועץ ברשות מקומית זהו קיצור פרק הזמן לביצוע העבודה – וזה מה שחסר בעיר מודיעין כיום מכיוון שאנו תלויים בגופי משרד השיכון והבינוי ואיננו יכולים לבצע את עבודות הפיתוח הללו באופן עצמאי. צריך להעביר כמה שיותר מהר את ביצוע העבודות דרך גוף פיתוח של עיריית מודיעין, ועד שנעשה זאת צריך לדעת לעבוד בשיתוף פעולה עם משרד הבינוי והשיכון."

למרות הצהרותיו לעיל של ביבס על כך שצריך להעביר כמה שיותר מהר את ביצוע העבודות דרך גוף פיתוח של עיריית מודיעין, העבודות לפיתוח העיר עדיין מתבצעות דרך משרד הבינוי והשיכון, ואת קצב הביצוע האיטי אנו אנחנו רואים בשכונת קייזר.
עד שלא יחול שינוי משמעותי במצב, ויכנסו לתוקף חוקי העזר שיאפשרו העברת עבודות לעיריית מודיעין (חוקי עזר אלה עדיין לא יושמו למרות שהם היו כמעט גמורים לפני שלוש שנים בשלהי הקדנציה של ספקטור – והם הובאו לדיון נוסף רק בישיבת המועצה לפני שבוע), פיתוח העיר נותר כנושא שמוביל משרד הבינוי והשיכון, ועיריית מדיעין משפיעה עליו בשוליים – ועל כן המחמאות של יואל מופנות למעשה למשרד השיכון.

כיצד דוברות העירייה מצליחה לשטוף את מוחם של התושבים

הגולש מזוברה המתפקד בפורום כע’ דובר העירייה כתב כי בתקופתו של ביבס מודיעין-מכבים-רעות נמצאת ב”תנופה ותאוצה מדהימה” – עדות לכך שלשון הודעות דוברות העירייה המפורסמות לרוב כהעתק-הדבק במקומונים נקלטו היטב בתודעת ציבור התושבים.

מזוברה הביא את הדוגמאות הבאות לפרוייקטי תשתית בעיר שתפסו “תאוצה אדירה” בתקופתו של ביבס:

1. פארק ענבה
2. כיכר התחבורה
3. עבודות שיקוע שדרות החשמונאים
4. פיתוח וגינון הכניסה לעיר בצומת שילת ושדרות החשמונאים
5. הטיילת שבנייתה מסתיימת בימים אלה (לכיוון היציאה ללטרון)
6. הבריכה העירונית
7. פיתוח רחוב עמק זבולון (שלוקח המון זמן, אך יהיה בסופו של דבר אחד הרחובות היפים והמושקעים במודיעין לטעמי)
8. כביש 3 שמחבר סופסוף את ה"גשר משום מקום לשום מקום" באופן שיחלץ את תושבי מערב העיר וקייזר בפרט מצוואר הבקבוק במרכז העיר.
9. בטח יש עוד פרוייקטים רבים, וזה עוד מבלי להביא בחשבון מאות כיתות גן ובי"ס חדשות שנפתחו בשנתיים האחרונות ויפתחו בעתיד הקרוב (לרבות 3 תיכונים).

כדי להמחיש עד כמה הניוספיק של דוברות העירייה לו המקומונים עושים העתק-הדבק מצליח לשטוף את מוחם של תושבי העיר שחוזרים מבלי משים על מה שתכנתו אותם, השוו בין ניסוח סעיף 7 לעיל של מזוברה לבין הנוסח של הודעות לעיתונות של העירייה בנושא פיתוח פארק עמק זבולון – נוסח עליו העירייה חוזרת שוב ושוב כדי להטמיע את המסר (יוני 2010, נובמבר 2010):

“בעירייה מדגישים כי בסיום העבודות עמק זבולון יהיה אחד העמקים היפים והאטרקטיביים ביותר בעיר.”

עמק זבולון לנצח

אזכיר כי בקדנציה הקודמת ביבס היה מחזיק תיק ההנדסה ומתאם הפעולות מול משרד הבינוי והשיכון, ובאחריותו היה לקדם את התשתיות בשכונות החדשות ובכלל זה את פיתוח עמק זבולון. ביבס הצהיר בהודעה לעיתונות ב-2006 כי הוא פעל לפרסום המכרז להקמת הפארק בעמק זבולון:

“מחזיק תיק התכנון והבניה, מ"מ ראש העיר חיים ביבס מסר כי המכרז אמור להיסגר בסוף חודש דצמבר [2006] וזמן ביצוע העבודות צפוי להימשך כעשרה חודשים מיום קבלת צו התחלת העבודה.”

אך הנה אנו ב-2011 ועדיין פיתוח עמק זבולון טרם הושלם. להרחבה ראו את הפוסט “עמק זבולון לנצח”. אין ספק שזו עדות ל”תאוצה האדירה” של הפרויקטים באחריותו של ביבס

משה ספקטור וחיים ביבס בישיבת המועצה החגיגית בה ביבס נכנס לתפקיד ראש העיר (צילום: מנחם בנטוב, באדיבות mcity)

בתקופתו של ספקטור פיתוח מודיעין-מכבים-רעות היה מואץ פי כמה

חשבתי שיהיה מעניין להשוות את פיתוח העיר בתקופתו של ביבס לפיתוח העיר בתקופתו של ספקטור בה העיר עברה שינויים מהפכניים בהרבה מאשר בקדנציה המיוחצנת של ביבס, ופרסמתי את הרשימה הבאה המתייחסת לשינויים הדרמטיים שחלו במודיעין-מכבים-רעות בתקופתו של ספקטור:

1. מהפיכת המסחר בעיר – הקמת מרכז ישפרו והקניון אשר שינו את פני המסחר בעיר (לפני כן היינו עושים קניות בצומת שילת ומחוץ לעיר) + הקמת מרכזים מסחריים גדולים בקייזר וציפור
2. מהפיכת תרבות – הוקם היכל התרבות, אולם עינן ובתי הקולנוע בישפרו ובקניון
3. מהפיכת התחבורה – הגעת הרכבת לעיר עם שתי תחנות במודיעין
4. הקמת שדרות מנחם בגין (כביש 11/12) וכביש 431 ששינו לחלוטין את צירי הגישה לעיר
5. הקמת מגרש הכדורגל העירוני
6. איחוד הרשויות בין עיריית מודיעין לבין מועצת מכבים-רעות
7. פיתוח דרמטי של שכונות העיר ואוכלוסייתה  – הקמת שכונות בוכמן שבטים +מוריה, קייזר וציפור (בניגוד חד לשכונות קייזר דרום, נופים והמשך פרויקט אמת המים בשד’ החשמונאים אשר תקועים בוועדות המחוזיות בגלל יהירותו של ביבס)
8. הקמת עשרות כיתות לימוד וגנים
9. רוב הפיתוח של פארק ענבה אשר ביבס סיים וחנך
10. שיווק והקמת המרכזים הלוגיסטיים באזור התעסוקה
11. הקמת בית העלמין העירוני
12. הקמת כיכרות ורמזורים בצמתים בעייתים בעיר (בעוד אצל ביבס הכיכרות והרמזורים נותרו מיותמים על הנייר במצגות שחולקו לעיתונאים…)

גם אם מביאים בחשבון שאצל ספקטור מדובר בקדנציה שלמה לעומת מחצית הקדנציה אצל ביבס, ניכר כי מודיעין-מכבים-רעות התפתחה באופן הרבה יותר דרמטי בתקופתו של ספקטור מאשר בתקופתו של ביבס – וזאת ללא תעמולת הדיסאינפורמציה, השקרים והולכת השולל ותרבות הדיון של ביתן 17 של הליכוד אשר ביבס ייבא לתלתן 1.

לאחר שנים ארוכות של התנהלות ביורוקרטית מטומטמת של עיריית מודיעין, מאבקי תושבים, תהליכי אישור ממושכים, ויזם שלא אצה לו הדרך, נפתח אתמול בשעה טובה ומוצלחת המרכז המסחרי בשדרות רבין. נקווה שהוא יענה על ציפיותיהם של תושבי השכונה.

אתמול, יום ג’, נפתח בשעה טובה ומוצלחת הסופרמרקט “סופר טוב” במרכז המסחרי בשדרות רבין פינת רח’ נחל נעמן, מול בי”ס ניצנים, הלוא הוא מגרש ח1. ניכרה במקום תנועה ערה של תושבי שכונות משואה והשבטים, אשר חלקם המתינו מזה למעלה מעשור לפתיחת מרכז מסחרי באזור מגוריהם.

מבט למרכז המסחרי מכיוון חוצה העמק נחל נעמן

בנובמבר 2002 החליטה עיריית מודיעין באופן שרירותי על ביטול המרכז המסחרי שתוכנן במקום, כאשר ראש העיר וסגנו ציינו כי המרכז בוטל עקב לחצם של תושבים המתגוררים בסמוך לו. ועד תושבים שהוקם אד-הוק אשר עמדתי בראשו, נרתם לשינוי החלטה אומללה זו. החתמנו מאות תושבים על התנגדות להחלטה, הקמנו אתר אינטרנט, תדרכנו עיתונאים, ופעלנו להשיג את תמיכתם של המתמודדים בבחירות 2003. לאחר הבחירות קיימנו מפגשים לשכנוע וקבלת תמיכתם של חברי הועדה המקומית לתכנון ובניה, ומאידך תושבים המתגוררים בסמוך למרכז המסחרי, חידשו את מאמציהם לביטולו של המרכז.

התוצאה היתה שבחודש מרץ 2004 הועדה המקומית לתכנון ובניה קיבלה החלטה על הקמת מרכז מסחרי קטן על שטח של 300 מ”ר, בעוד שאר שטח המגרש יועד למזרקה מפוארת, למרות שנציגות שתי קבוצות התושבים טענו כי יש צורך חיוני בפיתוח של חניה.

תהליכי התכנון והאישור של המגרש הקטן נמשכו למעלה משלוש שנים תמימות. הוועדה המחוזית אילצה את עיריית מודיעין לתכנן מחדש את מקומות החניה, ובעקבות זאת עיריית מודיעין הגדילה את מספר החניות ל-10 חניות בלבד (!) במסגרת מפרצי חניה ברח’ נעמן  – זאת על מנת לשמר את המזרקה המפוארת והמיותרת בלב המגרש, חלומה הרטוב של מחלקת ההנדסה בעיריית מודיעין:

תרשים המגרש ח1 שפורסם במסגרת מסמכי המכרז 

למרות שבתרשים הנ”ל  דובר על הרחבת רח’ נחל נעמן לשני נתיבים בצידו המערבי, בפועל בשטח נותר נתיב אחד בלבד.

בספטמבר 2007 זכה היזם רוני כהן במכרז על המגרש, בו התמודדו למעלה מ-40 הצעות. העבודות להקמת המרכז המסחרי מטעם היזם התעכבו נמשכו הרבה מעל למצופה, והוא נפתח רק כמעט שלוש שנים תמימות לאחר מכן. היזם העלה את סוגיית החניה מחדש בפני ראש העיר חיים ביבס וסמנכ”ל עיריית מודיעין  מיכל ענבר פרפרי, ומצא שם לשמחתו אוזן קשבת ונכונות לסייע. בדיונים שהתניעה פרפרי עם משרד השיכון סוכם על הסבת רוב השטח לטובת חניה (כ-22 חניות) במקום המזרקה המיותרת, כאשר הכניסה לחניה תהיה מצידו הצפוני של רח’ נחל נעמן, על חשבון 3 מפרצי חניה (סה”כ 29 מקומות חניה, כולל המפרצים). יתרת שטח המגרש, בחלקו הצפוני, תוכשר לספסלי ישיבה והמשך הפארק.

המכרז להכשרת החניה והשלמת הספסלים, הצמחיה וכו’ בשטח מגרש ח1 צפוי לצאת בחודשיים הקרובים ע”י משרד השיכון, ביחד עם עבודות להכשרת שצ”פים (שטחים ציבוריים פתוחים) נוספים בשכונת השבטים.

יש כוונה של היזם להציב עגלת קפה בחלקו של המתחם הסמוך לפארק, מה שעשוי להיות שימושי מאוד לבאי הפארק:

מבט למרכז המסחרי מכיוון הפארק הגובל ממערב

למרות שהקמת המרכז המסחרי בשדרות רבין נמרחה כמו מסטיק על פני שנים, ולמרות היותו מרכז קטן שרחוק מלמצות את שטח המגרש, אין לי ספק כי פתיחתו תהווה שיפור משמעותי לתושבי שכונת השבטים ומשואה, בהן אין כמעט שטחי מסחר. נקווה שגם המרכז המסחרי ברח’ שבטי ישראל (מגרשים ח2 ו-ח3) יצא במהרה מההקפאה העמוקה בה הוא נמצא מזה שנים. מה אתה אומר, ביבס?

חשיפה: לפחות חמישה מתושבי העיר התלוננו בשנים האחרונות על פקח עיריית מודיעין שנעצר השבוע בחשד שמכר לידי עבריינים בלוד נשק ותחמושת שנגנבו מצה”ל – בכלל זה תלונות על שימוש לרעה בכוח משרתו ועל מתן עדות שקר בבית המשפט. אולם העירייה התעלמה כליל מתלונות התושבים והמשיכה להעסיק את הפקח. גם משטרת מודיעין התעלמה מתלונה שהוגשה נגד אותו פקח בגין עבירות שדינן עשר שנות מאסר.

YNET דיווח השבוע כי המשטרה עצרה נגד בצה"ל ועובד בעיריית מודיעין, בחשד שגנבו אלפי כדורי רובה ומאות רימוני-יד ממחסנים של הצבא בחודשים האחרונים. על פי החשד, הרכוש הרב שנגנב הגיע לבסוף לידיהם של עבריינים בלוד. על פי הדיווח בישראל היום, פקח העירייה הוא זה שיצר קשר עם גורמים פליליים וסיפק להם את הסחורה, והוא נעצר בשעה שנפגש עם בן מיעוטים בלוד כשבידיו תיק עם עשרות רימונים ותחמושת. המשטרה מעריכה כי הרקע לסחר בתחמושת הוא בצע כסף.  גולן טולדנו

מיד החלו כמובן התגובות הצפויות מגורמים בעיריית מודיעין שמיהרו לגלגל עיניהם השמיימה – כך למשל חבר המועצה אילן בן סעדון, לשעבר יו”ר ועד העובדים של העירייה, מסר למקומון מודיעין ניוז כי:

“מדובר באדם טוב, עוזר לכולם וחבר נהדר. הוא אחד העובדים המוערכים והמקצועיים ביותר שהכרתי. לכן החשדות כלפיו מאוד מפתיעים. אני לא יודע מה לומר, פשוט בהלם.”

אולם האמת היא שהיו זה מכבר תלונות חמורות של תושבי העיר על התנהלות פושעת של הפקח הנ”ל, אולם עיריית מודיעין בחרה להתעלם מתלונות אלה ולטייח אותן. אני נתקלתי בפקח השירות הווטרינרי הנ”ל בחודש מרץ 2006 כאשר הוא רשם לי הודעת קנס על סך 430 ש”ח בגלל שאמרתי לו כי אתלונן עליו בעירייה על כך שהוא ניסה ללכוד את כלבתי שעמדה בסמוך לפתח ביתי ולהעביר אותה למכלאות העירוניות, במקום לנסות לאתר אותי תחילה (בניגוד להנחיית הוטרינר העירוני). האירוע מתואר בפרוטרוט כאן.

בעקבות האירוע פניתי בשעתו לכל הגורמים הרלבנטים בעיריית מודיעין, בכלל זה סגן ראש העיר אלכס וינרב, ראש העיר דאז משה ספקטור (שמתוקף היכרותם עימי יכלו להניח כי דברי אמינים), מנהל השירות הווטרינרי עופר עינב הממונה ישירות על הפקח, וכן הלשכה המשפטית של עיריית מודיעין, ומחיתי בפניהם בתוקף על כך שפקח העירייה רושם לתושב דוח משיקולים זרים – אולם כולם גיבו באופן עיוור את הפקח, והתעלמו כליל מדברי. עו”ד עינב ליבנה מהלשכה המשפטית של עיריית מודיעין השיבה לתלונתי כך:

"העירייה דוחה  בכל תוקף טענתך לפיה לכאורה הפעיל המפקח הווטרינרי שיקולים זרים במתן הקנס. מפקחי העירייה עושים מלאכתם נאמנה, ללא משוא פנים ועיקר עניינם הוא בראש ובראשונה, למלא תפקידם כהלכה."

החלטתי לפיכך לוותר על ברירת הקנס ולטעון את טיעוני בבית המשפט. הפקח הופיע בבית המשפט השלום ברמלה כעד מטעם עיריית מודיעין והעיד עדות שקר במסגרתה טען כי רשם את הדוח לפני שכלל שוחחתי עימו. זו היתה מילה שלי מול מילה שלו, והשופטת העדיפה כצפוי את עדות הפקח על פני עדותי. תובעת העירייה דרשה כפל קנס, והשופטת פסקה קנס של 600 ש”ח. לאחר שירדתי מהדוכן ניגשו אלי בהתרגשות שלושה תושבי העיר שהמתינו גם הם לדיון בביהמ”ש בעניין כלבם ושמעו אותי מאשים את הפקח במתן עדות שקר, ואמרו לי כי במקרה שלהם מדובר באותו פקח, וכי גם במקרה שלהם הוא אינו דובר אמת.

לאחר שניתחתי את עדות הפקח בבית המשפט זיהיתי סתירות בין עדותו לבין פרוטוקול של האירוע שהפקח רשם בשעתו. מילאתי טופס תלונה מפורט של נציב תלונות הציבור, בו ביססתי את טענותי וכללתי גם את פרטיהם של שלושת התושבים שפגשתי בבית המשפט שטענו כי הפקח הנ”ל סרח וכן את פרטיו של התושב דוד קסירר שפנה לעיריית בתלונה על אותו פקח (המקרה של דוד קסירר מתואר בפירוט כאן).

ב-4 לינואר 2007 הגשתי את טופס התלונה הן לנציב תלונות הציבור והן למבקר עיריית מודיעין, וכן הגשתי תלונה נגד הפקח במשטרת מודיעין (מספרה 5279/2007), בגין עבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה (עבירה לפי סעיף 280 לחוק העונשין שדינה שלוש שנות מאסר) ובגין מתן עדות שקר (עבירה לפי סעיף 237 לחוק העונשין שדינה שבע שנות מאסר), אליה צרפתי את המסמכים הנ”ל.

נציב תלונות הציבור השיב לי בכתב כי אין בסמכותו לברר את התלונה מאחר והיא נוגעת לעניין שהוכרע בבית המשפט, ותשובה דומה קיבלתי בע”פ ממבקר עיריית מודיעין אריק משיח. זאת למרות שבגוף התלונה הבהרתי במפורש כי השימוש לרעה של הפקח בכוח משרתו, עדות השקר שלו והכשלים של מנהל השירות הווטרינרי והלשכה המשפטית של עיריית מודיעין לא הוכרעו ואינן תלויים ועומדים בפני בית המשפט. נציב תלונות הציבור הוסיף כי במידה ויש לי טענה על עבירה פלילית שעבר לכאורה הפקח (כגון עדות שקר), באפשרותי להגיש תלונה למשטרה בעניין. התלונה שהגשתי במשטרה נסגרה, כמדומני עקב “חוסר עניין לציבור”, כביכול אין לציבור עניין אם הפקחים שמעידים נגדם בבית משפט מעידים עדות שקר

בעקבות הפרשייה הנ”ל יזמתי יחד עם עוד כמה תושבי העיר עצומה לשינוי מדיניות העירייה בנושא כלבים. בעקבות העצומה שהגשנו לראש העיר השתתפתי עם דוד קסירר בדיון שהתקיים בלשכת היועמ”ש של עיריית מודיעין ב-30.5.07, עם מנהל השירות הווטרינרי עופר עינב ועם הממונה עליו, ראש אגף שפ”ע שלמה עטר, במסגרתו נדונה בין היתר התנהלותו של אותו פקח שסרח. בסיכום הדיון היועמ”ש  דנה חפץ טוכלר חזרה על אותם סאונדבייטים כמו במכתב שקיבלתי מהלשכה המשפטית שנה לפני כן, למרות העובדה שהעירייה קיבלה את פרטיהם של לפחות חמישה תושבי העיר שטענו כי מדובר בפקח שסרח:

“הפקחים עושים עבודתם נאמנה אם יש מקרה כזה או אחר של ספק אם התקימה עבירה הדו"ח מבוטל. במקרים אשר נסקרו מבקשת העירייה לציין כי גם בית המשפט מצא את גרסת הפקח כנכונה למעט מקרה אחד שיצא זכאי מחמת הספק . הדרך להשיג על תוצאות פסק הדין הן בערעור. העירייה לא מצאה פגם בעבודות הפקח במקרה יקי בז'ה והפקח עומד על גרסתו להשתלשלות האירועים. לאור תלונות מר בז'ה הוחלט להעביר לבדיקת מבקר העירייה על אף שיש פסק דין בנושא, ולדעת העירייה היא פעלה כדין.”

כאמור מבדיקת מבקר העירייה לא יצא כלום.

אותו פקח המשיך בעבודתו כרגיל, ולמיטב ידיעתי הפקח שעשה שימוש לרעה בכוח משרתו והעיד עדות שקר בביהמ”ש המשיך לשמש עד בביהמ”ש מטעמה של עיריית מודיעין בתביעות נגד תושבי העיר, והוא מוגדר ע”י יו”ר ועד העובדים לשעבר כ”אחד העובדים המוערכים והמקצועיים ביותר שהכרתי”.

על כך יש לי כמה דברים לומר:

• עיריית מודיעין החלה אשתקד בהליך מיתוג במסגרתו היא החליטה למתג את העיר מודיעין כ”עיר תושביה”. לאור הזילזול שהעירייה רוחשת לתלונות תושבים, מן הראוי שתמתג את העיר מודיעין כ”עיר ששמה פס על תושביה”.
• הזילזול של העירייה בתלונות תושביה גרם לכך שהיא המשיכה להעסיק פקח שעשה שימוש לרעה בכוח משרתו והעיד עדות שקר נגד תושבים בביהמ”ש. במידה והפקח הנ”ל אכן היה מעורב בגניבה ומכירת נשק לגורמים פליליים בלוד, לא מן הנמנע כי תודות לזילזול של העירייה שהתעלמה מתלונות תושביה, אותו פקח שהמשיכה להעסיק גנב גם מעיריית מודיעין. 
• שווה להיזכר כי בדצמבר 2008 נגנבו ארבעה רכבי שירות של עיריית מודיעין מהחנייה הפנימית של המבנה. כך דיווח מודיעין ניוז בשעתו :

“שניים מהרכבים שנגנבו שימשו את הפיקוח העירוני, אחר את מחלקת התברואה ורכב רביעי שירת מחלקה נוספת. בכיר בעירייה סיפר ל"מודיעין NEWS" כי המפתחות עמדו במקום זה כעשר שנים ומשום שהקוד הסודי המשמש לפתיחת השער ידוע רק לעובדי העירייה המתאימים, עולה חשד לגבי אפשרות שאחד מעובדי העירייה שיתף פעולה עם הגנבים או אפילו היה מעורב ישירות בגניבה.”

• רק לפני שלושה חודשים עיריית מודיעין פיטרה כהרף עין עוזרת בלנית במקווה בשכונת אבני חן שכל חטאה היה ששוחחה עם עיתונאית שהגיעה למקווה וסיפרה לה על רטיבות חוזרת ונשנית הגורמת לסכנה בטיחותית לציבור המתרחצות במקווה, אשר לא טופלה כראוי ע”י העירייה למרות תלונות חוזרות ונשנות של הבלניות. דוברו של ראש העיר חיים ביבס נכח באופן אישי בוועדת המשמעת שהביאה לפיטוריה המיידיים, ולאחר מכן הופץ מייל לכל עובדי העירייה למען יראו וייראו: כך יעשה למי שידבר עם העיתונות ללא אישור דובר העירייה. אבל לעיריית מודיעין אין שום בעייה להמשיך ולהעסיק פקחים שעושים שימוש לרעה במשרתם ומעידים עדות שקר נגד תושבי העיר.

על ההתנהלות המחפירה הזו הגיע הזמן שמישהו בעיריית מודיעין יתן את הדין. אבל אין דין ואין דיין, ועולם כמנהגו נוהג.

עדכון: ראו גילויים נוספים בפרשת הפקח שסרח בפוסט המשך.

חלף פחות מחודש וחצי מביקורו של רה"מ נתניהו במודיעין, ושוב התברכנו בביקור של ביבי  בעיר. אולם בניגוד לביקורו המתוקשר של רה"מ בו קיבלנו גורנישט מיט גורנישט, הפעם ביבי הגיע עמוס מתנות שוות ערך של עשרות אלפי שקלים לתושבים – אבל רק לתושבי רעות.

מדובר בירון ביבי, מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל שהגיע ביום חמישי שעבר לביקור בעיריית מודיעין. תגידו, איך אפשר לקחת ברצינות מנכ"ל בביקור רשמי שמצטלם כמו שלוך עם חולצה בחוץ?

חיים ביבס מעניק לירון ביבי את גביע יקיר תושבי רעות (צילום: דוברות העירייה)

אז מה היה לנו בפגישה? בעיקר הצהרות רמות, כמו הודעה על "פיילוט לבחינת תכנון ובנייה" של מתחם L (מתחם עתידי הממוקם מערבית לשכונת השבטים/בוכמן), בשת"פ בין העירייה לבין מינהל מקרקעי ישראל. כך גם הצהרה רמה על "התחלת תהליך שיווקי אינטנסיבי" של מגרשים באזור התעסוקה (מיחזור של הצהרה דומה של ביבס לפני כשנה וחצי). אנחנו כבר שבעי הצהרות רמות של ראשי העיר לדורותיהם על ה"שיווק אינטסנסיבי" של איזור התעסוקה הכושל של מודיעין, שמרוב שיווק אינטנסיבי במשך 13 שנה הוא נותר שומם, ואילו אנו תקועים שעות בפקקים בנסיעה לאזורי תעסוקה בת"א, הרצליה, רעננה וירושלים.

אל דאגה, ביבס בוודאי לא הביא את ביבי לעיר בשביל עוד הצהרה ממוחזרת על "שיווק אינטנסיבי" של איזור התעסוקה השומם, אלא בשביל מה שמסתתר בשולי ידיעת הדוברות על הביקור:

נושא נוסף אותו העלה ראש העיר, חיים ביבס לדיון היה בנוגע להסדרת חריגות בנייה במכבים ורעות. ביבס עידכן את ביבי בנוגע להסדר שהושג וביבי אמר כי הוא מוצא לנכון לתמוך בהסדר ואמר כי במהלך החודש הקרוב הוא יעלה את הנושא לאישור על ידי מועצת המינהל. עוד בעניין זה, נקבע כי בנוגע לבקשת תושבי רעות בנוגע למימוש זכויות תושבי רעות בשטחי השירות נקבע כי העירייה תוציא מכתב בעניין למנהל המחוז לקידום הנושא.

הסדרת חריגות הבניה ברעות היא בוודאי הסיבה שהשתתף בפגישה מחזיק תיק מכבים-רעות חנן ברנשטיין, שאין לו דבר וחצי דבר עם המינהל. מדובר בנושא ששווה הרבה כסף לתושבי רעות. בבחירות 2003 תושבי רעות בחרו בהמוניהם במשה ספקטור, אך ספקטור יזם מבצעי אכיפה במסגרתם שילמו תושבי רעות קנסות כבדים של עשרות אלפי שקלים בגין חריגות הבניה.

אבל חיים ביבס זה לא משה ספקטור, וביבס שרוצה להיבחר גם לקדנציה נוספת דואג לחברים מרעות שפעלו למען בחירתו, וכך לפני כחודש יכולנו לקרוא על ההקלות המפליגות בחריגות הבניה שסידר ביבס לחבריו ברעות, בחסות השושבינים הגאים חנן ברנשטיין ושלמה פאסי.

אולם כפי שכתב בשעתו מנחם בנטוב ב-mcity, מינהל מקרקעי ישראל הוא זה שצריך לאשר את ההסדר הנדיב של העירייה:

"זה המקום לציין, כי למרות ההקלות הרבות והגמישות שיאפשרו התקנות וההסדרים החדשים, טרם הוסדרה הבעייה המרכזית והעיקרית של תושבי רעות, מול גורמי מינהל מקרקעי ישראל. רק הסדרתם תוכל להביא לכלל סיום את מצב הביש אליו נקלעו תושבי רעות בשל חוסר תשומת לב ואולי אף מקצועיות ורשלנות של גורמים במינהלת הבנייה של היישוב עוד במהלך ביצוע ההסדרים והחתימה עליהם לקראת בניית היישוב בראשית שנות התשעים."

אל דאגה – ביבס עובד מהר, ותוך חודש הוא הביא לכאן את מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, ושכנע אותו לתמוך בהסדר לתושבי רעות. עוד שטר שנפרע לבוחריו של ביבס ברעות.

המסקנה: לא משתלם להיות אזרח שומר חוק ולהימנע מחריגות בניה או להסדיר את העבירות במבצעי קנסות של העירייה, אלא עדיף לחכות לבחירות ולעשות קומבינות פוליטיות.

הערת אגב אקטואלית לקינוח: כיום מתנהל תהליך של איתור יועץ משפטי לממשלה ודיון ציבורי על פיצול סמכויותיו. מעניין להיזכר כי לפני שנה וחצי ממשלת אולמרט אישרה את מינויו של ראש עיריית רמלה יואל לביא למנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, אולם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז פסל את מינויו והגדיר אותו "בלתי סביר" בגלל שלוש סיבות: החשדות שהעלה מבקר עיריית רמלה כלפי לביא בתלונה שהגיש למשטרה, זיקתו הפוליטית של לביא למפלגת קדימה, והתבטאויותיו של לביא כנגד הציבור הערבי.

בעקבות החלטתו של מזוז לפסול את מינויו של לביא, חיים רמון יצא אז מכליו וטען כי מדובר ב"רודנות משפטית", ושר המשפטים דאז דניאל פרידמן – גם הוא מתומכי קיצוץ כנפיו של היועץ המשפטי – הצטרף לדבריו של רמון ואמר כי "היועץ צריך להביע את עמדתו והממשלה צריכה להחליט". הממשלה כזכור הצביעה אז פה אחד למען מינויו של לביא.

בעקבות פסילת מינויו של לביא ע"י מזוז, המועמד השני ירון ביבי זכה מההפקר ומונה למנכ"ל מנהל מקרקעי ישראל.

יואל לביא ידוע בתור מתנגד נחרץ להקמתה של מודיעין, והוא טוען במידה רבה של צדק כי ההשקעות בפיתוחה של מודיעין באו על חשבון השקעות בפיתוחה של רמלה. לולא מזוז היה פוסל את מינויו של לביא, ביבס היה יכול לשכוח מכך שלביא יכשיר את חריגות הבניה של תושבי רעות

כדאי שביבס יזכיר זאת לחברו הטוב ח"כ יריב לוין, נציג הכנסת בועדת איתור היועץ המשפטי, התומך בקיצוץ כנפיו של היועץ המשפטי לממשלה.

עדכון: קראו פוסט המשך המבוסס על שיחה עם אפי מלר, הגורו המקומי בנושא חריגות הבניה ברעות, המעמיד דברים על דיוקם.

מדוע אנחנו עומדים לשווא במשך 4.5 שנים בפקקים בשד' החשמונאים ומי אחראי למחדל?

עיריית מודיעין פרסמה השבוע הודעה לקונית בזו הלשון:

פורסם המכרז לסלילת כביש 3 פנימי

בשבוע שעבר יצא המכרז לסלילת כביש רוחב פנימי מס' 3, שייתן מענה תחבורתי לתושבי השכונות המערביות של מודיעין מכבים רעות. הכביש הפנימי נועד לקצר את זמן הנסיעה לתושבי שכונות אבני חן, מגינים והנביאים ולהקל על עומסי התנועה ביציאה והכניסה מהעיר.

תוואי הכביש מחבר את השכונות לכביש 431 דרך הגשר שנבנה מעל ואדי ענבה. בנייתו של הגשר הסתיימה לפני יותר משלוש שנים אך הוא נשאר סגור לתנועה בשל עיכוב סלילת כביש פנימי 3 עקב חילוקי דעות בין העירייה למשרדים הממשלתיים.

סגן ראש העיר ומחזיק תיק התחבורה, חנן ברנשטיין, אמר השבוע כי העבודות צפויות להסתיים עד סוף שנת 2010 ועם סיומן יוכלו תושבי השכונות המערביות לצאת ולהיכנס דרך כביש 431 במקום לעבור במרכז העיר.

סגן ראש העיר חנן ברנשטיין אמר כי "יציאתו לביצוע של כביש 3 היא למעשה נקודת מפנה בהתנהלות התחבורה בעיר מכיוון שכל צרכני הדרך בחלק המערבי של העיר יעדיפו להשתמש בנתיב תנועה זה, יפחיתו את הגודש על מרכז העיר ושד' חשמונאים. אין ספק שעומס התנועה שהצטבר במרכז העיר ירד ויכולת התנועה של כלל תושבי העיר תשתפר".

במלים אחרות, כביש 3 הולך להקל באופן משמעותי את עומסי הפקקים בשדרות החשמונאים, ובגלל חילוקי דעות בין משרד השיכון לבין העירייה אנחנו עומדים בפקקים מזה שלוש שנים, ונמשיך לעמוד לפחות עוד שנה וחצי. סה"כ זמן שלנו המבוזבז בפקקים לשווא: 4.5 שנים.

בעקבות יוזמתו של אלי גל, תושב שכונת אבני חן (קייזר) ופעיל "מודיעין של כולנו" ו"שמיים נקיים", שידרו אשתקד ערוץ 1 וערוץ 10 כתבות תחקיר על הגשר מעל ואדי ענבה, בו הושקעו 26 מיליון ש"ח, אשר מחכה מזה למעלה משלוש שנים שיסלל מעליו כביש שייחבר בין שכונת אבני חן לכביש 431.

מומלץ לצפות כאן בכתבת התחקיר של דב גילהר בערוץ 10, בכיכובו של אלי גל וכלבו דינגו. גילהר הביא לגשר השומם את רבקה אבלסון, מנהלת המחוז במשרד הבינוי והשיכון האחראית על מודיעין, ואת מנכ"ל העירייה יורם כרמון – והשניים מתכתשים מול המצלמה, כאשר כרמון מנסה לשמור על כבודה של אבלסון. אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים.

מהכתבה הנ"ל בערוץ 10 לא ניתן להבין את מהותן של חילוקי הדעות בין הצדדים שעיכבו במשך זמן כה רב את סלילת הכביש מעל הגשר, והשבוע ניסיתי להתחקות מה היו אותן חילוקי דעות וכיצד הן יושבו.

ממה שהצלחתי לברר, חילוקי הדעות נגעו לאופן חיבור כביש 3 לשכונה עתידית של מודיעין מעברו הדרומי של כביש 431, שנמצאת עדיין על הנייר ומכונה P. תוכנית בניין העיר של מודיעין, שאושרה ע"י משרד הבינוי והשיכון, כוללת גשר שיאפשר מעבר רכבים בכביש 3 מעל כביש 431, מבלי להפריע לתנועה בכביש 431. כאשר הגיעו לתכנון תכלס, הסתבר כי על מנת להקים את אותו גשר היה צורך לגלח חלק מההר, והדבר גרם לעלות משוערת של 10 מיליון ש"ח. משרד השיכון ביקש לשנות את התכנון על מנת לצמצם עלויות, העירייה התנגדה, וכך בגלל ויכוח על איך לגשר מעל 431 עבור שכונה בשם P שלא תקום בעשר השנים הקרובות, כולנו עומדים בפקקים לפחות 4.5 שנים מיותרות.

תשאלו: כיצד יושבה המחלוקת סוף סוף? לבסוף הוסכם בין משרד השיכון לבין העירייה כי ייעשה חיבור בהפרדה מפלסית בסוף עמק זבולון לכיוון שכונת P החדשה ולא במקום המקורי בו נדרש גילוח ההר, וכך עלות הפרויקט תקטן באופן משמעותי מצד אחד עבור משרד השיכון ומצד שני יהיה חיבור בין השכונות כפי שרצתה העירייה מלכתחילה. פתרון כה פשוט – איך לא חשבו על זה קודם?!

התשובה לדעתי היא שלאף אחד מהצדדים הדבר באמת לא בער. לפקידים הממונים במשרד הבינוי והשיכון כידוע שום דבר לא בוער, ולעירייה בתקופתו של ספקטור קידום כביש 3 לא היה בראש סדרי העדיפויות – וכך למשל באיגרת מיוחדת לתושבים בנושא תחבורה שהוציא ספקטור בדצמבר 2007 (עמ' 1, עמ' 2) כביש 3 אפילו לא מוזכר. כולנו זוכרים את הפארסה עם כביש 11/12 שגם הוא עמד סגור במשך שנים לאחר שסלילתו הסתיימה.

להערכתי אין זה מקרי כי שמונה חודשים לאחר כניסתו של חיים ביבס לתפקיד ראש העיר נמצאים לפתע פתרונות המאפשרים קידום פרוייקטים תקועים שכבר מזמן היו צריכים לצאת לדרך. הצמד ביבס-ברנשטיין יותר אסרטיבי ומכוון מטרה מאשר הצמד ספקטור-חרל"פ (קודמו של ברנשטיין כמחזיק תיק התחבורה).

אז בפעם הבאה שאתם עומדים בבוקר בפקקים בשדרות החשמונאים זכרו: אתם עומדים שם בגלל ויכוח סרק שנמשך שנים על גבי שנים בין מנהלת המחוז במשרד השיכון רבקה אבלסון לבין העירייה בראשות משה ספקטור על תשתית לחיבור לשכונה P שתקום במקרה הטוב רק עוד 10 שנים.

עתירת ביה"ס למען אחי בנושא הקצאת קרקע קבועה להקמת קריית חינוך חרדית במודיעין נדחתה ע"י בית המשפט. אך בית המשפט מתח ביקורת נוקבת על התנהלות עיריית מודיעין ופסק כי על העירייה לשלם לביה"ס "למען אחי" 25,000 ש"ח הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ביהמ"ש אף קבע כי על עיריית מודיעין לסייע לביה"ס למען אחי לקבל מבנה הולם לביה"ס בדמי שכירות רגילים ובכך ביהמ"ש העניק לביה"ס למען אחי את הלגיטימציה וההכרה אליה הוא חתר מזה זמן רב. ואילו העירייה? היא שוב מסתירה מהציבור את האמת.

תקציר הפרקים הקודמים:

ביה"ס למען אחי הוא בי"ס תורני המופעל ע"י עמותה חרדית, הפועל במודיעין מזה כמה שנים מתוך מבנים פרטיים (כיום מתוך ליגד סנטר), ואשר עד כה היווה האלטרנטיבה היחידה להורים בעיר המבקשים להקנות לילדיהם חינוך תורני. ביה"ס למען אחי מונה כ-250 ילדים, מתוכם רק כ-100 ילדים המתגוררים במודיעין ואילו יתר הילדים הם מישובים מסביב למודיעין.

בחודש מרץ 2007 הגישה עמותת ביה"ס "למען אחי" לעיריית מודיעין בקשה להקצאת קרקע להקמת קריית חינוך הכוללת מעונות, גנים ובית ספר ומבוססת על קהל יעד של כ-1000 משפחות. בנובמבר 2007 החליטה מועצת העיר לאשר את המלצת הנהלת העיר להקמת מבנה יביל לבי"ס "למען אחי" בדמי שכירות ריאליים לתקופה של שנה בשטח מגרש מס' 612 בשכונת קייזר. בעקבות התנגדות ציבורית להחלטה התכנסה הנהלת העיר שבועיים וחצי לאחר מכן ועשתה "אחורה פנה" והנחתה את מהנדס העיר שלא להוציא מכתב דרישה להצבת הקראוונים.

הנהלת העיר החליטה באותו מעמד להקים ועדה ציבורית שתקבע קריטריונים ודרך פעולה להקמת בי"ס תורני מוכר ורשמי במודיעין שיפתח ללימודים כבר בספטמבר 2008. לאחר שבמשך חודשיים לא הוקמה הועדה הנ"ל, הגישה עמותת ביה"ס למען אחי ב-15.1.08 עתירה לבית המשפט. ב-20.2.08 התנהל בעתירה דיון מקדמי בה התחייבה העירייה כי תמונה ועדה ("צוות חינוכי") שתגבש המלצותיה עד 15.5.08.

עיריית מודיעין התעשתה והקימה ב-17.3.08 את ועדת דל שהגישה את המלצותיה ב-14.5.08, יממה לפני תאריך היעד שקבע בית המשפט בדיון המקדמי בעתירה. דו"ח דל קובע שאין מקום להקצאת משאבים ציבוריים לטובת בית ספר "למען אחיי" (או אחר מסוגו) שאין לו ביקוש מספיק בתחומי העיר (60% מן הלומדים בו אינם מתגוררים במודיעין) ולעומת זה יש צורך חד-חד ערכי ב"הקמת בי"ס יסודי תורני צומח, מוכר ורשמי בפיקוח המנהל לחינוך דתי במשרד החינוך". הצוות המליץ שבית הספר שיוקם יהיה על-אזורי. ביום 2.6.08 אימצה ועדת החינוך של העירייה את המלצות צוות דל. ביום 2.7.08 אימצה ועדת ההנהלה את המלצות צוות דל. ב-7.7.08 דחתה ועדת ההקצאות העירונית את בקשת ההקצאה של ביה"ס למען אחי.

פסק הדין בעתירת "למען אחי"

ביום א' השבוע התפרסם פסק הדין של השופט עודד מדריק בעתירת "למען אחי". מדובר בפסק דין עקרוני ומרתק, המשתרע על 24 עמודים אותו ניתן לקרוא במלואו כאן. השאלה הנדונה בעתירה היא:

עניינה של עתירה זו הוא ביחס שבין רצונה של קבוצת אזרחים שילדיה ילמדו במוסד חינוך ("מוכר – בלתי רשמי") הפועל ומחנך בהתאם להשקפת עולמה של הקבוצה, לבין גבולות מחויבותה של רשות מקומית להקצות משאבים ציבוריים (קרקע ומבנים) כדי לאפשר לקבוצה להגשים את רצונה האמור.

בית המשפט מותח ביקורת נוקבת על התנהלותה של עיריית מודיעין בפרשה זו, תוך שהוא קובע כי עצם ההחלטה לדחות את בקשת ההקצאה על בסיס המלצות דוח דל אינה לוקה בחוסר סבירות. בית המשפט קבע כי העירייה נקטה סחבת בלתי סבירה בטיפול בבקשת ההקצאה, וכי אלמלא הוגשה עתירת ביה"ס למען אחי חזקה שהסחבת היתה מוסיפה ונמשכת. בית המשפט קבע כי הגשת העתירה היתה מוצדקת ולכן הוא פסק על אף דחיית העתירה כי עיריית מודיעין תשלם לביה"ס למען אחי 25,000 ש"ח הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.

ראו את הביקורת החריפה והצינית שמותח בית המשפט על עזות המצח של עיריית מודיעין, שביקשה לדחות על הסף את עתירת "למען אחי" בטענה שזו השתהתה בהגשת העתירה:

"הטענה שהעתירה לוקה בשיהוי היא לדעתי חסרת טעם ומבחינה מסוימת סרת טעם.

ממועד החלטת נבחרי הציבור לכונן את הצוות החינוכי ועד להגשת העתירה חלפו יותר משלושה חודשים של חדלון מעש. העירייה לא מינתה בשלושה חודשים אלה את צוות הבחינה המקצועי. היא תירצה את הדבר בכך שהתקשתה למצוא דמות הולמת שתעמוד בראש הצוות. הגשת העתירה ככל הנראה חוללה נס. שכן עד מהרה התברר שלא אלמן ישראל ובעת הדיון המקדמי בעתירה היה לאיל ידה של העירייה להצביע על הצוות שמונה, על העומד בראשו (בן ציון דל) ועל לוח זמנים צפוף למדיי שבמסגרתו תוגש חוות הדעת של הצוות.

מניין נמצא לעיריית מודיעין העוז (שלא לומר עזות פנים) לטעון כלפי העותרת שלא התנהלה במהירות ראויה שעה שהיא עצמה נפסלת באותו מום ובדרגת חומרה גבוהה הרבה יותר."

על טענת עיריית מודיעין כי אין בנמצא קרקעות להקצאת השטח לביה"ס "למען אחי" כותב השופט מודריק כך:

עלי להודות כי בעניין מצאי הקרקעות להקצאה רב הנסתר על הנגלה. מצד אחד נמסר מפי העירייה שנערכה בדיקה של מנהל ההנדסה שגילתה שחסרים קרקעות להקצאה. מצד שני נמסר מפי העירייה שיהיה צורך לאתר קרקע עבור בית הספר העל-אזורי שעליו המליצה ועדת דל. מכאן שה"אין" עשוי ל"יש" לאחר פעולת האיתור. קשה להניח שנוכח תחזית ההתרחבות של מודיעין לא יהיו בידי עיריית מודיעין או לא יועמדו לשימושה מקרקעין לשם סיפוק צרכי תשתית החינוך.

בית המשפט מביע עמדה עקרונית נחרצת בזכותה של עמותת "למען אחי" לפעול בתוך מודיעין, עמדה אותה הוא יתרגם בהמשך להנחייה ברורה לעיריית מודיעין:

המדינה והקהילה אינן רשאיות לחסום את דרכו של פרט או קבוצת פרטים לממש את הזכות לחינוך של ילדיהם כהבנתם וכרצונם. הרשות המקומית והקהילה במודיעין חייבת לכבד את רצונה של קבוצת הורים תושבי העיר, יהא גודלה אשר יהא לחנך את ילדיהם על פי השקפת עולם תורנית- חרדית במתכונת שהם מבקשים לבור לעצמם. הרשות המקומית אינה רשאית להציב מעקשים על דרך המימוש של ההשקפה החינוכית הזאת (באמצעות בית ספר מוכר שאינו רשמי) שאינם נטועים בהוראות הדין.

תובנה אחרונה זו כנראה איננה נחלת פרנסי הקהילה במודיעין.

השופט מוסיף:

בין השיקולים שועדת ההנהלה וכספים וועדת ההקצאות נשענו עליהם מצוי גם השיקול ה"זר" של שמירת צביונה של העיר כעיר חילונית ברובה הגדול בעלת מיעוט גדול יחסית של יהודים ציוניים-דתיים. לדעתי מה שיכול בנסיבות מסוימות להוות שיקול חוקי בעניינה של שכונה שלה אופי הומוגני בולט של אורחות חיים, איננו בשום פנים ואופן מצוי בין שיקוליה כדין של רשת מקומית עירונית. הדעת אינה סובלת שעיר ואם בישראל תשאף לסנן את הבאים בשעריה והיושבים וגרים בחצרותיה לפי אורחות חייהם והשקפת עולמם, בין שהיא השקפה דתית ובין שהיא השקפה חילונית.

אילו הושתתו טעמי הסירוב על או בעיקר על השיקול האמור, הייתי מקבל את העתירה.

הניצחון של ביה"ס למען אחי טמון בקביעה הבאה של בית המשפט:

"נלווית לדחיית העתירה הנחייה לעירייה לקיים את מחויבותה לסייע לעותרת באיתור מבנה הולם לבית הספר בשכירות, בדמי שכירות רגילים, תוך יצירת התנאים הדרושים לשם התרת השימוש במבנה השכור לצורכי בית הספר"

במלים אחרות – עיריית מודיעין קיבלה הנחייה מבית המשפט לסייע לביה"ס למען אחי לפעול בתנאים ראויים בתוך מודיעין כביה"ס מוכר. מדובר בהחלטה שבמהותה שקולה להחלטת המועצה מנובמבר 2007 להשכיר לביה"ס "למען אחי" מגרש - החלטה ממנה ניסתה עיריית מודיעין לסגת, אך בפסק דין זה למעשה כפה עליה בית המשפט לממש את אותה החלטה.

משמעות הדבר היא שביה"ס למען אחי קיבל את ההכרה אותה הוא ביקש, והוא יהפוך לעובדה מוגמרת במודיעין, בכפוף ליכולתו להתחרות עם ביה"ס התורני שיקום ע"י העירייה השלומיאלית והנזופה שלנו.

כעת קראו את ההודעה לעיתונות של עיריית מודיעין בנושא זה וראו כיצד עיריית מודיעין מסתירה מן הציבור את הביקורת הנוקבת הנ"ל שמתח עליה בית המשפט וכן את העובדה שבית המשפט פסק כי על העירייה לשלם לביה"ס "למען אחי" 25,000 ש"ח הוצאות משפט ושכ"ט עורכי דין. מדוע עיריית מודיעין מסתירה מידע מתושביה וזורה חול בעיניהם? 

יו"ר עמותת ההורים של ביה"ס למען אחי, ברוך בוחניק, מעדכן כי "למען אחי" נמצא בתהליכי הצטרפות מתקדמים לרשת "מעיין החינוך התורני" של ש"ס. הללויה.

על המחדל המתמשך של עיריית מודיעין בקירוי תחנות האוטובוס בעיר עליו העיר מבקר המדינה, כיצד עיריית מודיעין אינה סופרת את תלמידי עירוני ג' ממטר – ובתגובה התלמידים נשכבו במחאה מתחת לאוטובוס. בעידן ביבס דוברות העירייה עסוקה בעשיית יחסי ציבור לביבס בתקשורת הארצית ואין לה זמן להתייחס למצוקות תלמידי העיר.

בשבוע שעבר פורסם דוח מבקר המדינה המייחד פרק שלם לביקורת על טיפולן הכושל של משרד התחבורה ועיריית מודיעין במתן שירות הולם לנוסעי התחבורה הציבורית במודיעין. מתוך הפרק הנ"ל בדוח מבקר המדינה:

טיפול העירייה בתשתיות התחבורה

לשיפור השירות בעיר ביקש המפעיל השני בנובמבר 2007 מהעירייה להפעיל פקחים למניעת חניית רכבים פרטיים במפרצי אוטובוס או במקומות המפריעים לתנועה, ולפעול להעתקת תחנות למיקום בטיחותי יותר וקירוין. בדצמבר 2007 השיבה העירייה למפעיל כי בכל הנוגע לאכיפה ופיקוח יש לפנות למשטרה ובכל הנוגע לקירוי תחנות יש לפנות למשרד התחבורה.

בתשובת העירייה למבקר המדינה מנובמבר 2008 צוין, כי "העירייה פעלה לחיקוק חוק עזר שאושר בימים אלה ויאפשר בעתיד פעולות אכיפה בתחום החניה". יצויין כי אין בתשובת העירייה בכדי להוות פתרון לסוגיה.

תגובת העירייה הנ"ל היא תגובה ספקטורית טיפוסית, המגלגלת את האחריות לכשלים בעיר על כתפי אחרים, ומבקר המדינה כאמור לא קנה את תשובתה. דוברות העירייה ניפקה בשבוע שעבר תגובה מלוקקת לממצאי המבקר המדינה, ובה נכתב בין היתר כך:

תושבי העיר ונציגי העירייה, כמו גם חברת קונקס לא היו צריכים את הדו"ח על מנת לטפל בנושאים המדוברים. מאז תחילת הקדנציה הנוכחית התחזק הקשר ושיתוף הפעולה בין נציגי העירייה לנציגי החברה המפעילה ורובן המכריע של הבעיות טופל ורמת שירות התחבורה הציבורית בעיר עלתה.

בתגובתה עיריית מודיעין לא התייחסה ולו במילה למחדלי קירוי תחנות האוטובוס – כנראה שלדעתה לא מגיע לתושבי העיר דין וחשבון בנושא זה. ועדת הביקורת של העירייה (אשר חבריה הם לבנה שיפמן ושלמה פסי) נדרשת להתייחס לדוחות הביקורת של מבקר המדינה, ונצפה לשמוע באחת מישיבות המועצה הקרובות את התייחסותה להערות בדוח מבקר המדינה הנ"ל.

נושא קירוי תחנות האוטובוס הוא מחדל מתמשך של עיריית מודיעין. יעל בן-דרור, לשעבר מנהלת אתר mcity וכיום חלק מצוות דוברות העירייה, ניהלה מעקב עיתונאי עיקש אחר מחדלי העירייה בקירוי תחנות האוטובוס, בה מתועדות בין היתר פניות תושבים לחיים ביבס מלפני שנה וחצי. מתוך כתבה של יעל בן דרור ב-mcity מאוקטובר אשתקד:

עיריית מודיעין מכבים רעות לא הספיקה להשלים את קירוי תחנות האוטובוס במודיעין מכבים רעות בשנה החולפת וכך גם בעונת החורף תשס"ט ימשיכו חלקם של נוסעי התחבורה הציבורית בעיר להמתין לאוטובוס בגשם.

באוקטובר שנה שעברה התרענו שתחנות האוטובוס לא מוכנות לגשם ואז השיבו מדוברות העירייה כי הדבר נובע משינוי מסלולים ותחנות עם כניסת קונקס לעיר. עברו חלפו להם האביב, הקיץ והסתיו והנה החורף חזר ושוב נאלצים נוסעים להמתין בגשם בחלקן של התחנות בעיר שטרם קורו. עכשיו אומרים בעירייה כי התחנות המקורות מהוות מכשול במדרכות.

לשאלותינו מדוע עד היום לא דאגה העירייה לתקציב לקירוי התחנות ממשרד התחבורה או מהתקציב העירוני ומתי יקורו תחנות האוטובוס השיבו מדוברות עיריית מודיעין מכבים רעות:

"מבחינת משרד התחבורה יש עדיין יתרת תקציב לקירוי תחנות אוטובוס. קירוי תחנת אוטובוס מתבצע לאחר שמסתימות כל עבודות הפיתוח הסביבתי אשר טרם הושלם בתחנות החדשות. כמו כן מיקום התחנות עשוי עדיין להשתנות. אין מקרים את כלל התחנות, יש לזכור כי תחנות מקורות מהוות מכשול במדרכות ולכן העירייה משתדלת להקימן בנקודות בהן יש ריכוז אוכלוסיה המצדיק הצבת מכשול זה".

קשה לחשוב על ריכוז אוכלוסיה גדול יותר מאשר קבוצות תלמידים בסיום לימודיהם הממתינים להסעה. אך מסתבר כי עיריית מודיעין אינה סופרת את תלמידי עירוני ג' ממטר, וכי ליד ביה"ס עירוני ג' אין שום תחנת אוטובוס מקורה. מחאות ההורים והתלמידים נפלו על אוזניים ערלות בעירייה.

תלמידי עירוני ג' למדו מהפוליטיקאים שלנו שצריך לעשות ספין תקשורתי כדי שיתייחסו אליך, והם הצליחו להעלות את הנושא לסדר היום בכתבתו של הדר בן שימול בידיעות מודיעין (הקליקו על הכתבה להגדלתה):

שימו לב שעיריית מודיעין – שקודם הצהירה בפאתוס שאין היא זקוקה כלל לדוח המבקר על מנת לתקן את הליקויים עליהם הוא הצביע – כלל אינה מתייחסת בתגובתה בכתבה הנ"ל למחדל המקומם והמתמשך שאין תחנת אוטובוס מקורה בקרבת בית הספר – שהוא הוא הנושא עליו ביקשו למחות תלמידי עירוני ג':

מהעירייה נמסר בתגובה כי "מדובר במקרה חמור ובהתנהגות חריגה. הנהלת ביה"ס תקיים שיעורי הסברה ושיחות עם התלמידים על חשיבות שמירת כללי הבטיחות בדרכים בכלל ועל המקרה הנוכחי בפרט".

לפני חודשיים ייחדתי פוסט לנבחרת החדשה של דוברות העירייה, איחלתי להם הצלחה וכתבתי כך:

"לעיריית מודיעין יש כיום נבחרת חלומות חדשה בדוברות העירייה, ואני מאמין ומקווה שתושבי העיר יזכו לקבל ממנה דיבידנדים. יותר כל אני מצפה לסוף עידן הכסת"חים – שנתחיל לראות דוברות שאינה מתביישת להודות בטעויות, דוברות אשר תראה בכל פנייה של עיתונאי או תלונה של תושב הזדמנות אמיתית לשיפור עבודת העירייה. "

כגודל הציפייה כך גודל האכזבה.

במקום להתמקד בשירות לתושב העיר שמשלם את הארנונה הממנת את משכורתיהם, דוברות העירייה עסוקה מאוד בעשיית יחסי ציבור לחיים ביבס בתקשורת הארצית למען מצביעי הפריימריז של "הליכוד" ("חיים ביבס ינקה את מודיעין מאלכוהול", "חיים ביבס נלחם במטוסים", "חיים ביבס משתף את התושבים בבחירת שמות השכונות") ובעשיית כסת"ח על מחדליה (הליקויים בדוח מבקר המדינה, מחדלי הבטיחות בדרכים, מחדל חוסר המעש והיעדר ההכרעה בנושא האנטנות הסלולריות) - ואילו המצוקות של תלמידי עירוני ג' לא ראויים בעיניה אפילו להתייחסות.

לא לילד הזה פיללנו.

הטיפול החלמאי של המרכז שירות לאזרח של עיריית מודיעין בבקשות לקבלת מידע מעיריית מודיעין, וכיצד טחו עיניהם של בכירי עיריית מודיעין מלראות ולתקן את האבסורד.

גולשת בשם אפרת פתחה הבוקר שרשור בפורום מודיעין בתפוז בכותרת "עיריית מודיעין עושה בושות" בו היא הביאה לתשומת לב הפורום פדיחה מדהימה של המרכז לשירות לאזרח של עיריית מודיעין – מתוך אתר התנועה לחופש המידע:

התנועה לחופש המידע ביקשה מ-20 העיריות גדולות בישראל מידע אודות אכיפת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים. ביקשנו לדעת כמה דו"חות ניתנו בגין הפרת החוק, באילו בתי עסק מדובר, כמה פקחים אוכפים את החוק וכמה כסף נכנס לקופת העיריות מהקנסות שהטילה.

בחלוף 30 הימים שנקבעו בחוק למסירת המידע, קיבלנו את הנתונים מחמש רשויות: תל אביב, רעננה, קריית אתא, רמלה וחולון.

את התגובה התמוהה ביותר, בלשון המעטה, קיבלנו מעיריית מודיעין שדרשה עבור העברת המידע המבוקש אגרה בגובה של 1.15 ₪ (שקל וחמש עשרה אגורות) עבור הפקת המידע המבוקש, כלומר עבור עלות הדף עליו יודפסו הנתונים. הדרישה המשונה לתשלום הגיעה למשרדנו במכתב רשום שעלותו, יש לציין, היא 8.5 שקלים.

התיאור לעיל אינו עושה צדק עם גודל הפדיחה, שכן כמפורט במכתב התשובה של עיריית מודיעין המובא להלן, התנועה לחופש המידע שילמה לעיריית מודיעין 86 ש"ח טבין ותקילין עבור בקשתה. המרכז שירות לאזרח השיב את פני המבקשים ריקם בגלל שלטענתו היה עליהם להוסיף 1.15 ש"ח – וכפי שצויין לעיל, עיריית מודיעין עשתה זאת במכתב רשום שעלה לה פי שבע מהסכום שלטענתה היה חסר:

מעניין לשים לב כי תאריך המכתב הנ"ל הוא 11.9.08 (שלהי כהונתו של משה ספקטור) ומכותבים עליו לידיעה בכירי העירייה – לשכת מנכ"ל העירייה, מר שלמה עטר מנהל אגף שפ"ע, מר יעקב כהן מנהל אגף השירות וגב' דנה חפץ טוכלר היועצת המשפטית של העירייה.

כל בכירי העירייה הנ"ל טחו עיניהם מלראות ולתקן את האבסורד המשווע הזועק מהתשובה הנ"ל.

תשאלו בוודאי: אם זו החלמאות שמפגין המרכז שירות לאזרח בעיריית מודיעין בתגובה לפניית תנועה ציבורית – כיצד מתייחס המרכז שירות לאזרח של עיריית מודיעין לבקשה לקבלת מידע של תושב מן המניין?

אז יש לי סיפור מעניין לספר לכם: לפני שלוש שנים פקח השירות הוטרינרי של עיריית מודיעין רשם לי הודעת קנס על סך 430 ש"ח לאחר שאמרתי לו כי אתלונן עליו בעירייה על כך שניסה ללכוד את כלבתי בפתח ביתי על מנת להעבירה למכלאות מבלי שינסה אפילו לדפוק על דלת ביתנו. במקום לבדוק את תלונתי, הלשכה המשפטית של עיריית מודיעין כסתחה את הפקח שסרח (שלאחר מכן גם נתן עדות שקר בבית המשפט) ונתנה לו גיבוי עיוור:

"העירייה דוחה בכל תוקף טענתך לפיה לכאורה הפעיל המפקח הווטרינרי שיקולים זרים במתן הקנס. מפקחי העירייה עושים מלאכתם נאמנה, ללא משוא פנים ועיקר עניינם הוא בראש ובראשונה, למלא תפקידם כהלכה."

פניתי אז למרכז לשירות האזרח לקבל נתונים על מספר הקנסות והדוחות שניתנו בשנה האחרונה ע"י פקחי השירות הוטרינרי. לקח למרכז שירות לאזרח כחודשיים תמימים לתת תשובה, ובסופו של דבר אף דרשו ממני סכום מופקע של 285 ש"ח בגין הבקשה, למרות שהגבלתי את בקשתי מראש לסכום של לכל היותר 150 ש"ח. לאחר שסרבתי לשלם יותר מ-150 ש"ח, אף איימו עלי בתביעה משפטית. כלבתי מספרת:

את הלשכה המשפטית לא עניינה כלל בקשתו של אבא לבדוק את הנתונים לגבי קנסות והתראות שניתנו בשנה האחרונה, והם העבירו את פנייתו לממונה על המידע בעירייה, מר יוסי לנמן, מנהל מרכז שרות לאזרח. שם טרטרו את אבא במשך כחודשיים תמימים ובסופו של דבר לא ניתנה תשובה לגבי פירוט הנסיבות באותם מקרים בהם ניתנו התראות ולא קנסות. בתשובת הווטרינר העירוני המשתרעת על פני שורות ספורות צוין שניתנו בחמשת החודשים האחרונים 114 קנסות, 24 התראות ו-13 הודעות, והוגש לאבא שלי חשבון מופקע על סך 285.50 ₪ המבוסס על 5.5 שעות עבודה אשר לדברי העירייה הושקעו בטיפול בבקשה.  

לאחר שאבא סירב לשלם יותר מאשר 150 ₪ – הסכום אשר בו הגביל מראש בכתב את הבקשה לקבלת מידע – אזי איים עליו הממונה על המידע בתביעה משפטית. רק לאחר שאבא כתב מכתב נוסף (החמישי במספר), חזר בו הממונה על המידע ומסר את הדוח תמורת הסכום שהוסכם מראש, מן הסתם לאחר שהלשכה המשפטית העמידה אותו על מקומו.

נו, באמת?!  – 5.5 שעות עבודה (!!!) בשביל לספור עד 151 ולכתוב חצי עמוד?! אפילו אחי הקטן שסיים זה עתה כיתה א' עושה את זה בחצי שעה!!

אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור המלא כאן.

את הסיפור הנ"ל הבאתי בזמנו לתשומת ליבו של ראש העיר משה ספקטור, אולם כפי שאפשר לראות – שום דבר לא השתנה מאז.

בדבר ראש העיר לתקציב 2009 הציב חיים ביבס את שיפור השירות לאזרח כאחד מארבעת היעדים שבראש סדרי העדיפויות של העירייה והצהיר כי: "עיריית מודיעין מכבים רעות תפעל להעניק לתושביה את השירות הטוב ביותר".

חיים ביבס, יש לך הרבה עבודה לפניך.

על תופעת אנשי המקצוע המסורים שעושים ימים כלילות במערכת הבחירות עבור המועמדים ללא כל תמורה, ולאחר הבחירות מתמנים בדרך פלא למשרות בכירות בעירייה על חשבון משלם המסים.

בשבוע שעבר נתבשרנו כי אלעד שמעונוביץ מונה לדובר העירייה, לאחר שנבחר פה אחד ע"י ועדת המכרזים. בכך הושלם סבב מינויים בכירים של ביבס, שמינה שלושה ממקורביו לתפקידי מפתח בעירייה – דורון ברק למנכ"ל החכ"ל, מיכל ענבר-פרפורי לסמנכ"ל העירייה ואלעד שמעונוביץ לדובר העירייה.

כל השלושה מונו לתפקידם לאחר שנבחרו פה אחד ע"י ועדת המכרזים, הכוללת הרכב מגוון של אנשים שאינם בהכרח יס-מנים של ראש העיר, כמו למשל מיגל הרף, המשתתף לעתים מזומנות במכרזים אלה כנציג הציבור, וידוע כאדם דעתן ועצמאי המביע את דעתו ללא כחל ושרק. הווה אומר שהמועמדים של ביבס היו אכן מועמדים מצויינים שנבחרו בזכות כישוריהם, ובלטו באופן מובהק על פני מועמדים אחרים שהתמודד במכרז.

העובדה שמדובר במקורבים של ביבס שעבדו עימו באופן צמוד במערכת הבחירות אינה צריכה לפסול אותם ממינוי לתפקיד בעירייה. האינטרס הציבורי הוא שימונו לתפקידי מפתח בעירייה אנשים מוכשרים שנהנים מאמונו של ראש העיר ויוכלו להצעיד את העיר קדימה וליישם את חזונו והבטחותיו לבוחר של ראש העיר. האינטרס הציבורי הוא גם קיום שוויון הזדמנויות, והמכשיר לכך הוא מכרז פתוח בו כל אחד יכול להתמודד, כפי שהיה בכל שלושת המינויים. בפוסט קודם הערתי על ניסוח תמוה של דרישות התפקיד במכרז לדובר העירייה, אך מאחר וההחלטה התקבלה פה אחד, נראה כי הבחירה היתה מובהקת והניסוח התמוה לא היווה גורם בעל משקל בהחלטה.

אולם צד את עיני משפט אחד בדיווח של חנה שטרן ב-MNEWS על מינויו של שמעונוביץ לדובר העירייה:

"הוא [שמעונוביץ] יצר קשרי חברות טובים עם חיים ביבס כשהיה חבר מועצה וייעץ לו בהתנדבות, כולל בתקופת הבחירות."

הופתעתי מאוד לראות כי אלעד שמעונוביץ לא קיבל שכר תמורת עבודתו כדוברו של ביבס במערכת הבחירות, שכן אלעד הוא דובר מקצועי, המכהן בשנים האחרונות כדוברו של ח"כ יואל חסון מ"קדימה", כיהן בעבר כדוברו של יוסי בר-דוד, וכאמור מונה לאחרונה כדובר העירייה. בניגוד לפעילים במערכת הבחירות שאינם מתוגמלים בשכר, מקובל שאנשי מקצוע המאיישים את מטה הקמפיין, כמו מנהל הקמפיין, יועץ משפטי, רואה חשבון, יועץ תקשורת או דובר, מציעים את שירותיהם תמורת שכר.

פניתי לאלעד שמעונוביץ על מנת לאמת את הידיעה, אך שמעונוביץ התעלם מן הפניה. אני מקווה שזו לא "השקיפות" שתאפיין את עבודתו כדובר העירייה. חיים ביבס לעומת זאת אישר כי אכן אלעד שמעונוביץ עבד במערכת הבחירות שלו בהתנדבות וללא שכר. מה ההבדל בין הדובר אלעד שמעונוביץ לבין מנהלי הקמפיין של ביבס, חברת באומן-בר-ריבנאי? ההבדל הוא שבאומן-בר-ריבנאי לא היו מעוניינים במשרה בעירייה והם קיבלו שכר מלא תמורת שירותיהם.

הבעיה כאן לדעתי נעוצה בכך שחיים ביבס קיבל טובת הנאה משמעונוביץ, אשר סיפק לו את שירותיו המקצועיים ללא כל תמורה, ומדובר בשעות רבות שהושקעו ע"י שמעונוביץ בעבודת דוברות של מטה ביבס במשך חודשים ארוכים של הקמפיין. הפלא ופלא, לאחר הבחירות, שמעונוביץ מונה ע"י ביבס למשרה בעירייה, הממומנת מכספי ציבור משלם המסים. לכאורה, יד לוחצת יד.

כזכור, המכרז לדובר העירייה היה חריג בכך שהוא כלל הגדרת שכר עמומה, הנקבע בחוזה אישי למועמד, בניגוד למכרזים אחרים לדוברים שמצאתי, בהם צויין במפורש דרוג השכר למשרה. כלומר, יש כאן פתח לקביעת תגמול מיוחד מכספי ציבור לדובר שהעניק שירותים חינם אין כסף לביבס במערכת הבחירות.

יתכן ויש כאן בעיה גם עם חוק מימון בחירות. החוק מגביל את ההוצאות של רשימות במערכת הבחירות על פי מספר המנדטים שהן מקבלות בפועל, וכל ההוצאות במערכת הבחירות צריכות להירשם באופן מסודר ע"י רואה חשבון מוסמך של הרשימה, המגיש את הספרים בתום מערכת הבחירות לביקורת של מבקר המדינה.

על פי הוראות סע' 16(ב)(1) לחוק המימון, לא תקבל סיעה או רשימה תרומה מאדם ובני ביתו הסמוכים על שולחנו (היינו סכום התרומה המשפחתית, הכולל את תרומתם של ראש המשפחה ושל בני המשפחה התלויים בו לפרנסתם) בסכום כולל העולה על 5,000 ₪.

שעות עבודה כה רבות שניתנו ללא תמורה עשויות להסתכם בהרבה מעל תקרת התרומה המותרת בחוק.

ביבס אינו הראשון ואינו האחרון שנוהג כך. אפי מלצר כיהן כמנהל קמפיין הבחירות בהתנדבות של ספקטור בבחירות 2003, ולאחר נצחונו בבחירות ספקטור מינה אותו ליועץ התקשורת שלו (וזאת ללא כל מכרז, בניגוד לביבס). נראה שמדובר בשיטה, על פיה מועמדים מבקשים לעקוף את המגבלות בחוק מימון הבחירות, ומעסיקים אנשי מקצוע מבלי לשלם להם שכר, מתוך ציפיה שבמידה וינצחו בבחירות הם ימונו לתפקידים בשכר ברשות המקומית.

עו"ד משה זוהרי שהעניק שירותים משפטיים למשה ספקטור במערכת הבחירות 2003 מונה ע"י ספקטור ליועץ המשפטי של החכ"ל לאחר הבחירות. אותו עו"ד זוהרי ניהל עבור ביבס את המו"מ הקואליציוני לאחר נצחונו בבחירות, והפלא ופלא, לאחר מכן ביבס האריך את כהונתו של זוהרי כיועץ משפטי.

לעתים מתגלעים חילוקי דעות מרים לגבי העבודה "בהתנדבות". זה מה שקרה לאלכס וינרב ולעו"ד אלי פישר, שהעניק שירותים משפטיים לוינרב כאשר זה היה מועמד בבחירות 2003. לאחר הבחירות פישר טען כי וינרב מתחמק מכל פניותיו לשלם את שכרו והודיע כי יתבע את וינרב בסך 120,000 ש"ח, בעוד וינרב טען כי עו"ד פישר היה פעיל שלו בהתנדבות.

הבעייתיות הנ"ל היתה נמנעת לו אותם אנשי מקצוע היו פשוט מקבלים מהמועמדים את השכר המגיע להם תמורת שירותיהם המקצועיים.

תופעת "המתנדבים" שמציעים למועמדים את שירותיהם המקצועיים ללא תמורה במערכת הבחירות ואח"כ זוכים בדרך פלא במשרות עירוניות בכירות הממומנות בכספי ציבור בהחלט מדיפה ריח רע. במקום לבקר תופעה זו העיתונות המקומית מעלימה עין (היה אף עיתונאי מקומי אחד שמיהר לתת חותם הכשר לתופעה), ועקב כך השיטה פורחת ומשגשגת.

סגנית מהנדס העיר הגישה תביעה לבית הדין לעבודה נגד כוונת ראש העיר לפטרה. האם זו זכותו של ראש העיר לערוך שינויים באיוש הפקידות הבכירה בעירייה? מצאו את ההבדלים בין ספקטור לבין ביבס.

בשבוע שעבר עלתה לכותרות תביעה לבית הדין לעבודה שהגישה סגנית מהנדס העיר אורה לילנטל כנגד פיטוריה, בטענה שפיטורין אלה נעשו שלא כדין. קל לשער לאיזה מהצדדים היה עניין בפרסום התביעה בתקשורת המקומית. אתם מוזמנים לעיין בכתב התביעה במלואו.

כתב התביעה מעלה שתי טענות עיקריות:

1. טענה כי לא בוצע שימוע לפני מתן הודעת הפיטורין
2. טענה כי ראש העיר מונע כביכול מנקמנות אישית כלפי סגנית המהנדס

הבה נבחן טענות אלה בפרוטרוט:

1. הטענה שלא בוצע שימוע לפני מתן הודעת הפיטורין

מאידך, טענת מנכ"ל העירייה יורם כרמון היא שסגנית המהנדס הסכימה לפיטוריה, ויתרה על זכות השימוע ואף סיכמה עם המנכ"ל את תנאי פרישתה – ואילו אח"כ חזרה בה מכך. תימוכין לטענת המנכ"ל ניתן לראות בשיחה מתאריך 11.1.09 המצוטטת בכתב התביעה בין סגנית המהנדס לבין המנכ"ל:

אולם, לאחר שסגנית המהנדס עמדה על קיום זכות השימוע, הציטוטים המובאים בכתב התביעה מתמלול שיחות של סגנית המהנדס עם מנכ"ל העירייה מעלים את הרושם כי השימוע  שתוכנן לה היה שימוע למראית עין בלבד, שכן מנכ"ל העירייה וראש העיר הבהירו כי מנוי וגמור עימם לפטרה. מתוך המשך השיחה הנ"ל:

מתוך מאמר ממדריך עורכי דין ומידע משפטי בישראל בנושא חובת השימוע בטרם פיטורין:

השימוע אמור להתקיים בטרם החלטה. בתי הדין לעבודה מזהירים מפני טקס ריק מתוכן. השימוע אמור לאפשר למעביד להוסיף אל תוך מערכת השיקולים הנוגעת לשאלת הפיטורים, גם את טענות העובד. שימוע אשר יבוצע לאחר שהתקבלה החלטה יחשב כמלאכותי ולא תקין.

פיטורים אשר יעשו תוך שלילת זכות הטיעון מהעובד יחשבו כפיטורים שלא כדין. העובד יוכל לבקש סעדים מבית הדין לעבודה. כאשר מדובר במעסיקים ציבוריים העובד עשוי לקבל, בנסיבות המתאימות, סעד של ביטול הפיטורים והשבתו לעבודה.

בהחלט תמוה שמנכ"ל העירייה, שבוודאי מצוי היטב בהליכי פיטורין במגזר הציבורי, התנהל באופן המתואר לעיל שעלול להביא לביטול הפיטורין.

2. הטענה שראש העיר מונע כביכול מנקמנות אישית כלפי סגנית המהנדס

כתב התביעה מאשים את ראש העיר בכך שפיטורי סגנית המהנדס נובעים מכך שהוא כביכול מבקש להתנקם בה בגלל שהיא פעלה להקים תחנת דלק במגרשים 500,501 שמול העירייה וסמוכים לביתו (חיים ביבס מתגורר ברחוב חרצית פינת דם המכבים). מתוך כתב התביעה:

קשה לי להאמין כי חיים ביבס מתנקם בסגנית המהנדס בגלל תחנת הדלק, והאשמה זו נראית בעיני האשמה מכוערת. כידוע, קיים קונצנזוס בקרב תושבי העיר כי אין לבנות תחנות דלק בסמיכות לבתי מגורי התושבים. מתוך כתבתו של מנחם בנטוב ב-mcity מ-21.1.09:

הועדה המקומית לתכנון ולבניה החליטה בפעם השנייה, לדחות את הקמתה של תחנת דלק במגרשים 500-501, שנמצאים מול בנין העיריה. החלטת הועדה נתמכה בחוות דעת מומחה.

מחזיק תיק איכות הסביבה וסגן ראש העיר, אלכס ויינרב, מזכיר, כי לפני כחצי שנה התחייב לפעול לתכנון מחדש של פריסת תחנות הדלק בעיר. בעניין זה הוא אמר כי:" סוכם שמהנדס העירייה ימשיך לחפש מתכנן שיכין תוכנית אב חדשה לתחנות דלק, תוכנית שתונחה על ידי מדיניות של הקמת תחנות דלק הרחק מהשכונות ובסמוך ליציאות והכניסות לעיר, ובאזורי המלאכה והתעסוקה".

על פי תקנות המשרד להגנת הסביבה, חל איסור לבנות מגורים או מוסדות חינוך וציבור במרחק של כ-100 מטר מתחנות דלק. התחנה עליה נסב הדיון ממוקמת במרחב המוגדר תכנונית כשלב ג' של המע"ר.

בעניין זה נזכיר כי תכנון העיר מודיעין היה במשך שנים ארוכות נתון באופן בלעדי בידי משרד השיכון. בפועל, המצב דומה גם היום. אולם המצב האורבאני השתנה: כיום מתגוררים במודיעין כ-70 אלף איש. אין זה מתקבל על הדעת שלא תהיה להם, באמצעות נציגיהם הנבחרים, שום אמירה ביחס לתכנון העתידי של עירם.

בכתב התביעה כתוב בהקשר לויכוח סביב תחנת הדלק כי:

טובת תושבי העיר היא שלא יוקמו תחנות דלק בסמיכות לבתי מגורים, חובתם של נציגיהם במועצת העיר לייצג את האינטרסים של התושבים, וחבל אם סגנית מהנדס העיר (שמתגוררת בפ"ת) אינה מבינה זאת.

כתב התביעה מביא את תיאור תפקיד סגנית מהנדס העיר:

בפוסט שפרסמתי באוגוסט 2007, הזנב שמכשכש בכלב, תיארתי את הסחבת הבלתי נסבלת בתהליכי תכנון המרכז המסחרי בשד' רבין, בה לקח למחלקת ההנדסה של עיריית מודיעין כשלוש שנים תמימות כדי להגיש ולאשר בועדה המחוזית תוכנית למרכזון בגודל 300 מ"ר. בקרב התושבים שהופיעו בפני הועדה המקומית לתכנון ובניה בעת הדיון על המרכז המסחרי היתה תמימות דעים לצורך בפיתוח תוספת חניה לטובת באי בית הספר, הפארק, בנוסף למרכז המסחרי כמובן. אולם מחלקת ההנדסה הגישה תוכנית לפיתוח עשר מקומות חניה בלבד, המהווים תוספת של חמש מקומות חניה בלבד לעומת המצב כיום.

קשה לי לומר שבמקרה זה מחלקת ההנדסה הפגינה מכוונות לצורכי תושבי העיר והנעת נושאים במוקדי עיכוב, ולדעתי מרכיב מרכזי בשיקולי מח' הנדסה היה לשמור מכל משמר על תוכניתם להקים מזרקת אבן מפוארת במגרש שיועד במקור בתב"ע למרכז מסחרי ולחניה.

מעניין לשים לב לקטע הבא בשיחה הראשונית בנושא הפיטורין שהתקיימה בין סגנית המהנדס לבין מנכ"ל העירייה:

הרושם שלי במספר מקרים אכן היה שספקטור אינו שש ללכת נגד דעתה של הפקידות שלו, וכי הוא נרתע מעימותים עימה. אני סבור כי ראש עיר נבחר על ידי התושבים כדי ליישם סדר יום ותוכניות שהוא הבטיח לבוחר, וכי הוא צריך למנות פקידות אשר תוכל לעבוד עימו בהרמוניה ולהוציא לפועל את תוכניותיו. ראש העיר צריך להוביל את הפקידות ולא להיות מובל על ידה.

לפני שנה וחצי כתבתי בפוסט הנ"ל, הזנב שמכשכש בכלב:

"ספקטור וביבס יטיבו לעשות אם יקבלו אחריות לעיכובים שגרמה עיריית מודיעין בהתנהלותה המנומנמת, ויחפשו דרכים לשיפור יעילות המנגנון המוניציפאלי עליו הם מופקדים – במקרה זה התנהלות מחלקת ההנדסה של העירייה."

אני חושב שבמשך חמש שנים שחיים ביבס כיהן כמחזיק תיק ההנדסה ומתאם פעולות העירייה מול משרד הבינוי והשיכון הוא הספיק להכיר היטב את הפקידות הבכירה על יתרונותיה ועל חסרונותיה, והוא יודע היטב איזה שינויים הוא צריך ליישם על מנת להוציא לפועל את תוכניותיו השאפתניות. 

בהחלט הגיע הזמן שהכלב יקשקש בזנב.