נתוני הלמ”ס לשנת 2010 מראים כי בניגוד לפרסומי העירייה כביכול חלה ירידה חדה של 40% בתאונות הדרכים בעיר ביחס ל-2009, האמת היא שמספר תאונות הדרכים עם נפגעים נותר ללא שינוי. זאת לאחר עליה של 17% במספר תאונות הדרכים עם נפגעים ב-2009 ביחס ל-2009, בעוד העירייה הציגה ירידה של 13% במספר התאונות ב-2009. העירייה בראשותו של ביבס עובדת עלינו בעיניים, כל הזמן.

ב-24 לינואר 2011 פרסמה הלמ”ס את נתוני תאונות הדרכים עם נפגעים לשנת 2010. לפי המידע באתר הלמ”ס מספר תאונות הדרכים עם נפגעים במודיעין ב-2010 נותר ללא שינוי ביחס ל-2009, עם סה”כ 115 תאונות, זאת לאחר עליה של 17% במספר התאונות ב-2009 – סה”כ 115 תאונות ב-2010 לעומת  98 תאונות ב-2008.

עיריית מודיעין לא סיפרה לנו על נתונים אלה, כנראה משום שנתונים אלה סותרים באופן מביך את פרסומי העירייה אודות המציאות המדומה לפיה חלה ירידה חדה של 40% בתאונות הדרכים במודיעין ב-2010 לעומת 2009, וירידה נוספת של 13% בתאונות ב-2009 לעומת 2008.

להלן תקציר הפרקים הקודמים בתעמולת העירייה שהציגה מציאות וירטואלית כביכול חלה ירידה חדה בתאונות הדרכים במודיעין מאז ביבס נכנס לתפקיד ראש העיר בסוף 2008:

• במאי 2009 קיימה עיריית מודיעין בשיתוף משטרת מודיעין מסיבת עיתונאים בה הוצג הנתון הרשמי של הלמ"ס של 98 תאונות דרכים עם נפגעים שארעו בשנת 2008, והוצהר על תוכנית למלחמה בתאונות הדרכים.
• בפברואר 2010 עיריית מודיעין פרסמה הודעה לעיתונות בה היא הצהירה כי בשנת 2009 ירד מספר תאונות הדרכים בעיר ב-13% אחוז לעומת שנת 2008.
• באוקטובר 2010 פרסמה העירייה הודעה לעיתונות שכותרתה "2010: ירידה חדה בתאונות הדרכים בעיר". בהודעה טענה העירייה כי לפי נתוני המשטרה בחודשים ינואר-ספטמבר 2010 התקבלו דיווחים על 63 תאונות דרכים, בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2009 בה התרחשו בעיר על פי לשון ההודעה 106 תאונות. במלים אחרות – העירייה טוענת לירידה חדה של 40% במספר התאונות בעיר בהשוואה לאשתקד.
• לפי פרסומי העירייה חלה ירידה מצטברת של 48% במספר תאונות הדרכים מאז כניסתו של ביבס לתפקיד ראש העיר.

השוו את המציאות הוירטואלית שמציגה עירייה מודיעין אל נתוני תאונות הדרכים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס):

• בניגוד לטענה של העירייה שהיתה ירידה של 13% בתאונות הדרכים במודיעין ב-2009, נתוני הלמ”ס מראים כי היתה עליה של 17% במספר תאונות הדרכים עם נפגעים במודיעין – עליה מ-98 תאונות ב-2008 (אותו נתון שהוצג במסיבת העיתונאים של העירייה במאי 2009 עם הכרזתה על מלחמה בתאונות הדרכים) ל-115 תאונות ב-2009.
• בניגוד לטענת העירייה כביכול חלה ירידה של 40% בתאונות הדרכים ב-2010, נתוני הלמ”ס מראים כי מספר תאונות הדרכים עם נפגעים במודיעין ב-2010 היה זהה לזה של 2009.
• חלה עליה של 17% במספר תאונות הדרכים עם נפגעים מאז כניסתו של ביבס לתפקיד ראש העיר.

להלן דוח תאונות דרכים עם נפגעים במודיעין בחתך חומרת תאונה לשנים 2008-2010 שהופק במערכת הלמ”ס:

להלן דוח תאונות דרכים עם נפגעים במודיעין בחתך חודשי התאונה לשנים 2008-2010 שהופק במערכת הלמ”ס:

בראיון עם “חדשות מודיעין” באוקטובר 2010 הציג סגן ראש העיר חנן ברנשטיין מסמך המציג ירידה של 18% במספר תאונות הדרכים במודיעין ב-2010 לעומת ל-2009 וטען כי:

“אני חושב שתרומתי המקצועית והאישית בטיפול ברצועת הדרך בכל רחבי העיר מוכח באופן מובהק בדוח.”

עם פרסום נתוני הלמ”ס לפיהם ב-2010 מספר התאונות נותר ללא שינוי ביחס ל-2009, לשיטתו של ברנשטיין נתוני הלמ”ס מוכיחים באופן מובהק כי תרומתו המקצועית והאישית בטיפול ברצועת הדרך בכל רחבי העיר היא אפס

פרסומי העירייה מוליכי השולל שהציגו מצג שווא של ירידה חדה בתאונות הדרכים בעיר מסתירים מציאות עגומה בה מודיעין מדורגת במקום השני בארץ בשיעור תאונות הדרכים בצמתים, ובמקום השישי בארץ בשיעור תאונות הדרכים בערים.

במקום לעשות טיפול שורש בצמתים המסוכנים ולהקים שם כיכרות ורמזורים, עיריית מודיעין בראשותו של ביבס הסתפקה בהתקנת באמפרים זולים ובזריית חול בעיני הציבור באמצעות פרסומים מוליכי שולל.

חיוני שהעיתונות המקומית תציג את התמונה האמיתית אודות מצבה העגום של מודיעין מבחינת תאונות דרכים, על מנת שהעירייה תיאלץ לנקוט את טיפול השורש הנדרש בצמתים המסוכנים.

לקריאה נוספת:

• עלייה של 17% בתאונות דרכים במודיעין ב-2009
• עיריית מודיעין מציגה: איך לשקר עם סטטיסטיקה
• מודיעין במקום השני בארץ בתאונות דרכים בצמתים

עיריית מודיעין הודיעה לאחרונה על ירידה חדה של 40% בתאונות הדרכים לעומת אשתקד, ורוב המקומונים פרסמו את הלוקש. אסביר כיצד העירייה משקרת באמצעות הסטטיסטיקה, ומדוע מומלץ להתייחס בספקנות רבה להודעותיה.

יוסי לוי, סטטיסטיקאי ומתימטיקאי, סיפר בבלוג שלו "נסיכת המדעים" על ספרו של דארל האף "איך לשקר עם סטטיסטיקה":

ב-1954 יצא לאור ספרון בן 142 עמודים לא גדולים, עם הרבה ציורים, שהפך לרב מכר עולמי. למעשה, זהו ספר הסטטיסטיקה הנמכר ביותר בכל הזמנים. כותרתו: How to lie with Statistics"".

מחבר הספר, דארל האף, לא היה כלל סטטיסטיקאי. הוא היה עיתונאי בהכשרתו, ובשיא הקריירה העיתונאית שלו היה עורך המגזין "Better Homes and Gardens". עם זאת, חוסר ההשכלה הסטטיסטית של האף לא מנעה מהספר להפוך לטקסט קלאסי. כאשר סטטיסטיקאי אומר לכם על תרגיל הטעיה סטטיסטי כלשהו כי זה "תרגיל מהספר", הוא מתכוון לספר הזה.

לספר זה הייתה השפעה רבה להתפתחותי כסטטיסטיקאי וכספקן, ובזכותו, בין היתר, פיתחתי את המיומנות לקרוא טקסטים בצורה ביקורתית ולנסות לגלות אם ואיך מנסים לעבוד עלי. כמובן, למי שקרא את הספר הזה זה הרבה יותר קל.

למרות ההתקדמות הרבה בתחום הסטטיסטיקה בשנים שעברו מאז יציאתו לאור, תחום ההונאה בעזרת סטטיסטיקה לא התפתח באותו קצב. רוב ההונאות נעשות בעזרת אותן טכניקות המתוארות בספר.

בעזרת שילוב כל הטכניקות הללו מתקבלת "סטטיסטיפולציה", והאף דן בשאלה המתבקשת" האם סטטיסטיפולציה היא תוצאה של הטעיה מכוונת או פשוט תוצאה של חוסר ידע והבנה? לדעת האף, ברוב המקרים סטטיסטיפולציות הינן מכוונות, ומטרתן להטעות ביודעין.

לפני כשבועיים עיריית מודיעין הוציאה הודעה לעיתונות שכותרתה "2010: ירידה חדה בתאונות הדרכים בעיר" – הודעה יחצנית בה העירייה ומשטרת מודיעין טפחו זו על שכמי זו והיללו את פועלן המשותף לצמצום תאונות הדרכים בעיר. בהודעה טענה העירייה כי המשטרה הציגה נתונים בוועדת התחבורה לפיהם בחודשים ינואר 2010 ועד סוף ספטמבר 2010 התקבלו דיווחים על 63 תאונות דרכים. בהודעה נכללה השוואה לתקופה המקבילה בשנת 2009 בה התרחשו בעיר על פי לשון ההודעה 106 תאונות. במלים אחרות – העירייה טוענת לירידה חדה של 40% במספר התאונות בעיר בהשוואה לאשתקד.

טענת העירייה לירידה של 40% בתאונות הדרכים תוך שנה בלבד נראית לחלוטין בלתי סבירה. חשוב לדעת כי המסד הנתונים האמין לתאונות הדרכים עליו מתבססות עמותות אור ירוק והמועצה לבטיחות בדרכים במחקרים למדידת מגמות בתאונות דרכים הוא מסד נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), הכולל דיווחי תאונות גם מחברות ביטוח הרכב, אשר כלל אינם מגיעים לידי המשטרה. דהיינו נתוני התאונות בידי המשטרה תמיד יהיו נמוכים מהנתונים הרשמיים של מספר התאונות המפורסמים ע"י הלמ"ס בסוף השנה. הקורא מזוברה בדק ומצא כי נתוני הלמ”ס מבוססים על עיבוד קובץ תיקי תאונות דרכים המתקבל מהמשטרה.

בדקתי ומצאתי שבמסיבת העיתונאים המהוללת שקיימה עיריית מודיעין במאי 2009 (אותה ישיבה בה העירייה הציגה תוכנית להקמת כיכרות ב-14 צמתים מוכי תאונות דרכים, בכלל זה כיכרות "השמינייה" – תוכנית שנותרה מיותמת על השקפים) העירייה הציגה נתון של 98 תאונות דרכים שהתרחשו במודיעין בשנת 2008, וזהו הנתון של הרשמי של הלמ"ס.

ראש העיר מוכר לוקשים במסיבת העיתונאים מאי 2009 על הקמת כיכרות שנותרו רק על השקפים (צילום: דוברות העירייה)

בחודש פברואר השנה, הוציאה עיריית מודיעין הודעה לעיתונות בה היא הצהירה כי בשנת 2009 ירדה כמות תאונות הדרכים בעיר ב-13% אחוז לעומת שנת 2008. באופן תמוה העירייה נמנעה מלפרסם את מספר התאונות שארעו בעיר, אלא רק את הירידה באחוזים. כעת נחשב ביחד: 98 תאונות דרכים בשנת 2008 פחות 13% הן 85 תאונות בשנת 2009.

כעת השוו את הנתון של 85 תאונות בכל שנת 2009 אשר גזרנו מהצהרת העירייה בחודש פברואר, לנתון של 106 תאונות שהתרחשו רק בתשעת החודשים הראשונים של 2009 לפי הצהרת העירייה לפני שבועיים. שני הנתונים סותרים אחד את השני, וזה בדיוק מה שקורה כאשר מעמתים הצהרות שקריות זו עם זו. אם ניקח 75% מ- 85 התאונות שהתרחשו ב-2009 כדי לחשב את החלק היחסי של תשעת החודשים הראשונים, נקבל 64 תאונות. מספר זה כמעט זהה לנתון של 63 תאונות שדווחו למשטרת מודיעין בתשעת החודשים הראשונים של 2010.

מסקנה: טענת העירייה כביכול יש ירידה של 40% בתאונות הדרכים מהשנה שעברה היא ססטיסטיפולציה שכל מטרתה להשיג כותרת מחמיאה לעירייה במקומונים. השוואה של הצהרות העירייה בשנה וחצי האחרונה על המגמות במספר תאונות הדרכים בעיר מצביעות על סתירה גסה בין פרסומי העירייה המעידות לדעתי על הולכת שולל שיטתית.

נראה שבעיריית מודיעין בראשותו של ביבס למדו היטב את הטכניקות בספרו של דארל האף. לפיכך מן הראוי שהעיתונות המקומית ותושבי העיר יתייחסו בספקנות רבה לפרסומי עיריית מודיעין.

הפוסט הזה מתפרסם במקביל במדור מודיעין-ווטש ב”חדשות מודיעין”.

מודיעין-ווטש חושף: סתירות מהותיות בין תצהירים שהגישה עיריית מודיעין לבית המשפט, ובין מידע רשמי שנמסר ע”י הממונה על המידע בעיריית מודיעין בכל הקשור לגובה האגרות שניגבו מתושבי מכבים ורעות בגין אגרות הנחת צנרת, שהתגלו כאגרות לא חוקיות. במקום שעיריית מודיעין תודה בטעותה, ותחזיר לתושבי מכבים ורעות את כספי האגרות שניגבו מהם שלא כחוק, העירייה מאשימה את תושבי מכבים ורעות כי הם העבריינים. היכן האמינות של עיריית מודיעין ומדוע היא מתעמרת כך בתושביה?!

תושב רעות אפי מלר מגיש תביעה יצוגית נגד העירייה ו”מי מודיעין”

תושב רעות אפי מלר הגיש בתחילת שנת 2009 תביעה יצוגית נגד עיריית מודיעין ו”מי מודיעין” בטענה שהן גבו מתושבי מכבים ורעות אגרות הנחת צנרת בניגוד לחוק. אגרות אלה נגבו במסגרת מתן היתרי בניה להרחבת בתי המגורים במכבים ורעות, לאחר שנים רבות שהמועצה המקומית של מכבים-רעות שידרה מסר לתושבים שאין בכוונתה לאכוף את נושא היתרי בניה בגין הרחבת בתי המגורים.

מהנדס המועצה המקומית של מכבים-רעות הרצל אליעני העיד בביהמ”ש השלום במשפטו של עמיקם אורן בשנת 2008 כי “היתה החלטה של ראש המועצה לא לפעול באותו שלב נגד חריגות בניה שהן מהסוג שמעבר לתב”ע, ומהסוג של בעיות עם המינהל”. למשמע עדותו של מהנדס המועצה המקומית השתאה השופט ואמר “זו מדיניות בניגוד לחוק. מכבים רעות היתה אי בים במדינת ישראל עם חוקים אחרים?”

בשנת 2003 אוחדה המועצה המקומית מכבים-רעות עם עיריית מודיעין, וראש המועצה דאז משה ספקטור נבחר לראשות עיריית מודיעין-מכבים-רעות. אותו משה ספקטור שלדברי השופט הוביל בעבר מדיניות בניגוד לחוק החליט (יתכן בעקבות לחץ של גורמים משפטיים) לתקן את מחדלי העבר ולדרוש מתושבי מכבים ורעות להוציא היתרי בניה להרחבות המגורים הנ”ל. רובם המכריע של תושבי מכבים ורעות נענו לדרישה ופעלו במסגרת מבצע האכיפה להוצאת היתרי בניה, ובמסגרת זו נדרשו לשלם את אגרות הנחת הצנרת.

מלר הזכיר בתביעתו מקרה תקדימי של תושב רעות שהגיש בקשה לקבלת היתר בנייה וכתוצאה מכך נדרש לתשלום האגרה. לאחר ששילם את האגרה בכדי לא לעכב את הבנייה, פנה לתאגיד המים בכדי שיחזירו את כספו. לאחר דין ודברים עם עורכת הדין של תאגיד המים, מיכל זמיר, הושב לתושב כספו. לאחר מקרה זה פנה מלר בכתב ב-30.12.07 באמצעות בא כוחו לעיריית מודיעין בבקשה לחדול מגביית האגרה וכן שישיבו את הכספים הנגבים שלא כדין.

אולם מכתבו של מלר לא זכה לתשובה, גביית האגרה לא נפסקה, וכן לא הושבו סכומי האגרה שנגבו שלא כדין ממי שכבר שילמם. מלר טען כי “המשך גביית האגרה, לאחר שהנתבעים יודעים ידוע היטב כי היא נגבית שלא כחוק, מעמיד את הנתבעים במצב בו הם גובים אגרה זו גם שלא כדין וגם בחוסר תום לב!"

אפי מלר

עיריית מודיעין ו”מי מודיעין” מודות למעשה בצדקת טענותיו של מלר

בדיון בבית המשפט בשלהי 2009 הודיעו עיריית מודיעין ו”מי מודיעין”  כי הן חדלו לגבות את אגרת הנחת הצנרת באמצע יולי 2009 – שלושה חודשים לאחר הגשת התביעה. הודעת החדילה היא אמצעי לחמוק מהגדרת התביעה כתביעה יצוגית, ונקיטת צעד זה מהווה למעשה הודעה בצדקת טענותיו של מלר, כפי שהבהירה השופטת בהכרעת הדין בתביעה שהגיש מלר:

“לרשויות ציבוריות ישנה זכות יתר שלא קיימת לנתבעים אחרים במסגרת תביעות יצוגיות, להודות ולחדול מתשלום נושא התביעה, שאז מצווה בית המשפט לדחות את הבקשה לאישור התביעה כתביעה יצוגית. ניצול זכות זו מחייב – לצורכי קביעת הגמול ושכר הטרחה – לראות את הנתבע שעשה שימוש בזכות כמי שהודה בצדקת טענותיו של התובע, שאלמלא כן יכול היה אותו נתבע לקחת את הסיכון ולנהל את התביעה לגופה.”

 בית המשפט פסק כי על עיריית מודיעין ו”מי מודיעין” לשלם 65,000 ש”ח למלר ולעורכי דינו. סכום זה  – שיכול לממן הצללה של גן משחקים או שניים -  היה יכול להיחסך מהקופה הציבורית לו העירייה ומי מודיעין היו חודלות מגביית האגרה בעקבות מכתבו של מלר ולא היו מחכות להגשת תביעה. למותר לציין כי עיריית מודיעין ומי מודיעין לא השיבו את האגרות שנגבו מהתושבים בעבר, ותושבי מכבים ורעות שירצו את כספם בחזרה יצטרכו להגיש תביעות עצמאיות משום שכאמור עיריית מודיעין ניצלה את הסעיף הנ”ל על מנת לחמוק מהכרת התביעה כייצוגית.

הסתירות התמוהות בתצהירים ובדיווחים הרשמיים של עיריית מודיעין

מסמכים שהגיעו לאחרונה לידי מודיעין-ווטש מעלים כי העירייה מסרה דיווחים סותרים לבית המשפט לגבי היקף האגרות שנגבו שלא כדין. בתצהיר של מירב אדמור, מנהלת מחלקת רישוי באגף ההנדסה של עיריית מודיעין, נכתב כי:

“מבדיקה שערכתי במחלקתי, מצאתי, כי בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לאישור (היינו בין התאריכים 1/4/07-1/4/09) נגבתה אגרת הנחת צנרת במסגרת הוצאת היתרי בניה בסך כולל של כ-250,000 ש”ח בלבד”

מאידך בתצהיר של שולי כהן, גזברית העירייה, נכתב כי:

“ידוע לי כי הסכומים בהם נוקב המבקש בטיעוניו, כאילו נגבו ע”י המשיבות עקב השתת האגרה, אינם נכונים עובדתית, מופרכים ורחוקים שנות אור מן האמת. ידוע לי כי הסכומים שנגבו בפועל בגין אגרת הנחת צנרת, מאז איחוד הרשויות (סוף 2003) נאמדים בסך כולל של 282,530 ש”ח בלבד.”

השוואה של התצהיר של שולי כהן לתצהיר של מירב אדמור מעלה כי בשלוש וחצי השנים הראשונות מתחילת האיחוד נגבו לכאורה רק 32,530 ש”ח בגין אגרות הנחת צנרת (פחות מ-10,000 ש”ח בממוצע בשנה), נתון שעל פניו נראה לחלוטין לא סביר בהינתן גביה של 125,000 ש”ח בממוצע לשנה בו נקבה מירב אדמור בהתייחס לשנתיים האחרונות.

אולם הסתירה המעניינת עוד יותר היא בהשוואה לנתונים שהציג מלר, אשר הסתמך על נתונים במכתב רשמי שהופק בתשובה לבקשתו ע”י הממונה על המידע בעיריית מודיעין, לפיו בשנים 2000-2007 הוצאו היתרי בניה לשטחים במכבים ורעות בהיקף כולל של 58,484 מ”ר. מלר הכפיל נתון זה באגרה בגובה של 42.21 ש”ח למ”ר בהתאם לחשבון אגרה שהופק בשנת 2008, והתוצאה שקיבל היא כ-2.5 מיליון ש”ח. גם אם גובה האגרה עלה קמעה במהלך העשור, עדיין מדובר כאן בסתירה בסדר גודל של פי עשר בין הדיווחים השונים. כיצד עיריית מודיעין מסבירה סתירות אלה?!

עיריית מודיעין מכנה את תושבי מכבים ורעות “עבריינים”

בעייה חמורה לא פחות היא הרטוריקה התוקפנית של עיריית מודיעין כלפי תושבי מכבים ורעות וחוסר היכולת של עיריית מודיעין להודות בטעות, להתנצל ולהחזיר לתושבים את כספם. בתצהיר של מירב אדמור לבית המשפט נכתב כי:

“אגרת הצנרת נגבתה בגין תוספות בניה, שבוצעו במה שהיה בעבר הישוב מכבים רעות, וברובם המכריע של המקרים נגבתה מעברייני בניה, שבנו ללא היתרים והסדירו בדיעבד, לאחר איחוד הרשויות, הוצאת היתרי בניה, ובמסגרת הסדרה זו שילמו את האגרה נשוא התובענה.”

גם תגובתה של עיריית מודיעין לפסיקת בית המשפט לקתה באותה תוקפנות כלפי תושבי מכבים ורעות ומוליכה שולל את הקורא התמים. מתוך תגובת העירייה למודיעין ניוז בדצמבר אשתקד:

“רובם המוחלט של משלמי אגרה זו הם תושבים שביצעו חריגות בנייה ובנו באופן לא חוקי. המידע שנמסר איננו מדויק, שכן בית המשפט קיבל את הודעת החדילה של העירייה ולא את עמדתם של התובעים.”

כאמור, בית המשפט הבהיר כי הודעת החדילה של העירייה כמותה כהודאה בצדקת טענותיו של התובע אפי מלר, שטען כי גביית האגרה נעשתה שלא כחוק. כלומר, מי שהיתה עבריינית כאן זו העירייה. בית המשפט גם קבע כי מועצת מכבים-רעות היא זו שנקטה מדיניות מנוגדת לחוק. רובם המכריע של תושבי מכבים-רעות פעלו על פי הנחיות הרשות המקומית, אך במקום שעיריית מודיעין תודה בטעותה, תחזיר לתושבים את האגרות שנגבו שלא כחוק ותתנצל – עיריית מודיעין מאשימה את תושבי מכבים ורעות שהם עבריינים.

שלמה פסי (שני משמאל) מתגייס למסע הבחירות של חיים ביבס, ספט’ 2008 (צילום: מנחם בנטוב, באדיבות mcity) 

לפני בחירות 2008 התרוצצו תושבי רעות חנן ברנשטיין, שלמה פסי, ואפי מלצר וקראו לתושבי רעות להצביע לחיים ביבס לראשות העיר. לאחר הבחירות ברנשטיין קיבל את משרת סגן ראש עיר בשכר ומחזיק תיק מכבים-רעות, פסי קיבל תפקיד חבר מועצה, ומלצר הוחזר לתפקיד יועץ בשכר של ראש העיר. מדוע ברנשטיין, פסי ומלצר ממלאים פיהם מים ביחס לאופן התוקפני והמעליב שהעירייה בראשותו של חיים ביבס מתייחסת לתושבי מכבים ורעות וחומסת את כספם?

נתוני עמותת אור ירוק מעלים כי מודיעין מדורגת במקום השני בארץ בשיעור תאונות הדרכים בצמתים, ומסתבר כי הפתרונות המתוקשרים שמכרה העירייה לבעיות הצמתים לא יושמו בשטח. מדוע ספקטור השקיע בבניית כיכרות ורמזורים ואילו ביבס משקיע בהם רק בשקפים?  

עמותת אור ירוק פרסמה בסוף חודש יוני השנה נתונים לגבי מספר הנפגעים בתאונות דרכים בצמתים עירוניות. העמותה בדקה 71 ערים ברחבי הארץ, בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על תאונות שארעו בשנים 2007-2009, ודרגה אותן באופן יחסי על פי מספר הנפגעים למספר היוממים, אשר לפי מודיעין ניוז הינה אוכלוסיה הפעילה בעיר במהלך היום, כולל אלה הנכנסים אליה במהלך היום לצורך עבודה.

מודיעין-מכבים-רעות דורגה במקום השני בארץ בסבירות להיפגע בתאונת דרכים בצומת עם מדד של 3.31 נפגעים בצמתים לכל 1,000 יוממים בעיר (באר שבע דורגה במקום הראשון). סך הכול נפגעו במודיעין בתקופה האמורה 357 בני אדם, מהם שני הרוגים ו-13 פצועים קשה.

שיעור הנפגעים במודיעין של 3.31 הוא פי שניים מהממוצע בקרב כלל הערים שנבדקו (1.7 נפגעים בצמתים לכל 1,000 יוממים). בירושלים המדד עמד רק על 1.42 נפגעים, ובת"א הסואנת המדד עמד על 2.11.

מנכ"ל אור ירוק שמואל אבואב מסביר: "תאונות חזית-צד שכיחות מאוד בתחום העירוני, בייחוד בצמתים. רובן מתרחשות בשל אי ציות לתמרור עצור או לרמזור אדום. לכך יש להוסיף את העובדה כי במרחב העירוני מתקיימת תנועה מעורבת של משתמשי דרך שונים, לרבות הולכי רגל, ולכן נוצרים תרחישים רבים של קונפליקט בין כלי רכב והולכי רגל. תאונות אלא לרוב קטלניות יותר מתאונות בין שני כלי רכב, בשל פגיעותו הרבה של הולך הרגל."

לנתון הנ"ל יש להוסיף את העובדה שבבדיקה אחרת של עמותת אור ירוק שפורסמה בתחילת השנה, ומתייחסת לאותה תקופה, מודיעין-מכבים-רעות דורגה במקום השישי בסבירות להיפגע בתאונת דרכים בכלל, לאו דווקא בצמתים.

מה עושה בעניין עיריית מודיעין?

בחודש אפריל 2009 נושא התאונות דרכים בעיר עלה לכותרות בעקבות מספר תאונות דרכים חמורות, שהגיעו לשיא כאשר הילד יוסי קדוש ז"ל נהרג מפגיעת אוטובוס בשדרות עמק החולה. הלחץ על העירייה היה רב, והיא ארגנה מסיבת עיתונאים בה העירייה הציגה את התוכנית למאבק בתאונות הדרכים. היתה זו מצגת מהוקצעת שהוכנה ע"י דוברות העירייה אשר מכרה את המושג של כיכר השמיניה כפתרון הפלא לסכנות האורבות ב-14 צמתים שמופו כבעייתיים בעיר. הצבת רמזור הוצג כפתרון בעדיפות נמוכה מזו של כיכר בשל עלויות האחזקה של הרמזור לאורך זמן.

מסיבת העיתונאים בה הוצגו הפתרונות שהתנדפו: חנן ברנשטיין, חיים ביבס, יורם ברינה, הדובר אלעד שמעונוביץ
(צילום: מנחם בנטוב, באדיבות mcity)

המקומונים פרסמו בהרחבה את התוכנית של העירייה, נושא תאונות הדרכים בעיר ירד מסדר היום התקשורתי, ודוברות העירייה חככה את ידיה בסיפוק. אולם מה באשר ליישום התוכנית בפועל בשנה וחצי שחלפה מאז? תוכניות מתוקשרות לחוד, ומציאות לחוד. מסתבר שהשמינייה המהוללת נזנחה לאנחות, ובצמתים המסוכנים הנ"ל גם לא הוצבו רמזורים. הפעילות העיקרית שנעשתה בתקופה זו היתה לצמצום מהירות הנסיעה בעמקים – הן באמצעות הצבת באמפרים והן באמצעות אכיפה מוגברת של המשטרה.

מדוע הצמתים המסוכנים לא טופלו?

בראיון שהעניק בשבוע שעבר ליאיר אלטמן במודיעין ניוז, קבע סגן ראש העיר ומחזיק תיק התחבורה חנן ברנשטיין כי "מודיעין היא חרא של עיר מבחינה תחבורתית" (לא באשמת קברניטיה הנוכחיים כמובן, אלא באשמת מתכנניה). נראה כי מר ברנשטיין לקה לכאורה באמנזיה, שכן בראיון הוא הצהיר בנוסף כי:

"מרבית התאונות בעיר הן תאונות חזית-צד בגלל רכבים שגולשים לעמקים מרחובות צדדיים ולא נותנים זכות קדימה או עוצרים בעצור. לדבר הזה לא מצאתי פטנט"

כאמור רק לפני שנה וחצי מר ברנשטיין הציג במסיבת העיתונאים המדוברת לא פטנט אחד אלא שניים – הקמת כיכר או לחלופין רמזור, אשר שניהם נחשבים פתרונות יעילים לצמצום תאונות חזית-צד בצמתים. הבעיה היא שהפתרונות הנ"ל עולים כסף – חצי מיליון ₪ להקמת רמזור, ואף יותר מזה להקמת כיכר. משרד התחבורה משתתף ב70% מעלות הקמת הרמזור/הכיכר רק במידה והיו בצומת לפחות 3 תאונות עם נפגעים בשנה או 7 תאונות בשנתיים. במידה וליטרת הדם בצומת טרם הושגה, המימון נופל במלואו על כתפי הרשות המקומית.

כאן אנו מגיעים בדיוק לנושא סדרי העדיפויות העירוני בהקצאת המשאבים. מה יותר חשוב – טיפול בצמתים מסוכנים או הקמת בריכה עירונית? להקמת מרכז הספורט העירוני הוקצה תקציב של 23 מיליון ₪. על פי המידע בידי תקציב זה תפח בינתיים לכדי 28 מיליון ₪ (ועוד היד נטויה). בחריגה של 5 מיליון ₪ העירייה היתה יכולה להקים 10 רמזורים בצמתים מסוכנים ברחבי העיר ללא כל תלות בתקציבי משרד התחבורה.

המסקנה המתבקשת היא שטיפול בצמתים מסוכנים ומניעת תאונות דרכים נמצא בסדר עדיפות עירוני נמוך יותר מאשר בריכה, מגרשי טניס וקט רגל.

תאונה בצומת עמק דותן וכליל החורש (צומת הולמס פלייס) שהסתיימה בדרך נס ללא נפגעים (תמונות נוספות כאן)

צומת הרחובות אודם ויהלום בשכונת אבני חן כמקרה לדוגמא

תושב שכונת אבני חן משה ישראלי פנה בכתב לעיריית מודיעין מספר פעמים בחצי השנה האחרונה, על מנת להסב את תשומת לב העירייה לסכנות האורבות בצומת הרחובות אודם ויהלום. להלן היסטוריות התאונות בצומת אשר דווחו לעירייה ע"י התושב:

• תאונת פגע וברח בשנת 2009 בה נפגעו שני ילדים
• תאונה בין שני כלי רכב בחודש אפריל 2010 (ללא נפגעים)
• תאונה בסוף חודש אפריל 2010 במסגרתה הגיע אמבולנס לטפל בשלוש פעוטות שהיו במכונית שנפגעה. המשטרה סגרה את רחוב יהלום לתנועה עד לפינוי השברים והרסיסים
• תאונה בתחילת חודש מאי 2010 (ללא נפגעים)
• בחודש אוגוסט 2010 קטנוע של רשת דומינוס-פיצה שנסע במורד רחוב יהלום נפגע על ידי רכב שהגיע מתוך השכונה על רחוב אודם. הקטנוע ונהגו הועפו לצד השני של הצומת. נהג הקטנוע טופל במקום על ידי אמבולנס של מגן דוד אדום.

להלן תשובת העירייה לתושב:

"מהנדסת התנועה בחנה את הנושא. לדבריה נעשה ניסיון  להכניס בצומת זה " אי טיפה " (סוג של מיתון תנועה) אבל עקב זוויות הצומת הדבר לא מתאפשר.  לפיכך, המצב יישאר בשלב זה כמתכונתו.

יחד עם זאת נעדכנך כי בצומת ענבר- יהלום יבוצע " אי טיפה " ויחד עם השינויים הנוספים בכביש עמק זבולון (פתיחת חוצה עמק נוסף) ופתיחת כביש 3 מאבני החושן צפויים שינויים במשטר התנועה בשכונה, שאנו מקווים שישפיעו גם על צומת זה".

תשובתו של התושב לעירייה היתה חדה וקולעת:

“ההתעלמות של העירייה מצומת הרחובות אודם יהלום היא מסוכנת. התשובה שקיבלתי מכם היא אף מביכה עוד יותר. הדברים שכתבתם לי מעידים על כך שהעירייה מודעת לסכנה בצומת, מודעת לזויות הקיצוניות של הצומת אבל אין שום דבר לעשות.

מדבריכים למדתי שהדרך היחידה לפתור את הבעיה היא על ידי פתיחת כבישים חלופיים וכך תיסענה בו פחות מכוניות?! זה נשמע פתרון מגוחך ולא רציני.

אם אי אפשר לעשות אי תנועה אז אולי אפשר לעשות פסי האטה במורד רחוב יהלום או ברחוב אודם לקראת הצומת? אולי מעגל תנועה שימנע התנגשויות בין מכוניות שמגיעות מכיוונים שונים?

אני לא יודע האם תחליטו להגיב או להתעלם מהמייל הזה שלי. בכל מקרה, כאשר תהיה התאונה הבאה בצומת הרחובות אודם ויהלום ואולי אם יהיה הרוג בצומת הארורה הזו – עיריית מודיעין לא תוכל לרחוץ בנקיון כפיים."

סיכום

כפי שהצהיר מר ברנשטיין לפני חצי שנה: "ההבדל בין תאונת נפגעים לבין תאונת נזק שייך לאלילת המזל בלבד". על עיריית מודיעין לשנות את סדרי העדיפויות שלה ולהקצות יותר משאבים למניעת תאונות דרכים ולהקים כיכרות ורמזורים בצמתים הבעייתיים כפי שעשה בתקופתו ראש העיר משה ספקטור.

יתכן וההבדל הוא שספקטור לא ביקש להיבחר לקדנציה נוספת ולכן אולי הקצה יותר משאבים לנושאים החשובים שהם בנפשנו, אשר הנראות שלהם במערכת בחירות (בהשוואה לבריכה, מגרשי טניס ואולמות ספורט) היא נמוכה יחסית.

דוברות הפראבדה של העירייה מספרת לנו צ’יזבטים מופלאים אודות מעלליה במינהל מקרקעי ישראל, אולם מומחה לענייני המינהל חושף כי מדובר בספין יחצני. מדוע בחר מודיעין ניוז, נותן החסות הרשמי של עיריית מודיעין, שלא להביא לציבור את דברי המומחה?

דוברות הפראבדה של עיריית מודיעין פרסמה השבוע הודעה יחצנית לעיתונות אודות כיצד מאמצי העירייה המופלאים כביכול במינהל מקרקעי ישראל הביאו להישגים כבירים עבור תושבי מכבים ורעות. הדבר הריח לי תמוה, ושאלתי בעצתו של אדם הבקיא ברזי מינהל מקרקעי ישראל, ומדבריו עולה כי מדובר בעיקר בתרגיל יחצנות של עיריית מודיעין.

גם גל-גפן לא קנה את תרגילי היחצנות של דוברות העירייה, והביא לצד הודעת הדוברות את תגובתו של דני רוזנפלד, אשר חשף את תרגילי זריית החול של העירייה והזכיר לכל את הבטחותיה בעניין זה שלא קויימו (גל-גפן גיליון 1033 עמ’ 42).

לעומת זאת מודיעין ניוז, נותן החסות הרשמי של עיריית מודיעין, בחר לעשות העתק-הדבק להודעת דוברות העירייה (עם ערבוב וניעור קל ), והתעלם לחלוטין מהמידע שהוא קיבל בדיוק כמוני מאותו מומחה ברזי מינהל מקרקעי ישראל. על מנת להשלים את אקט היחצנות, הוסיף נותן החסות הרשמי גם תמונה של חנן ברנשטיין עם הכיתוב האמיץ “הוסר רוע הגזירה”. היידה ברנשטיין!

להלן דברים שאמר בעניין זה המומחה הנ”ל – דברים אשר העירייה ונותן החסות הרשמי שלה לא רצו שתשמעו:

במרכזה של הודעת הדוברות עומדת תשובה שניתנה על ידי מינהל מקרקעי ישראל בדבר מדיניות מנהל מקרקעי ישראל בעניין תשלומים בתקופה שבטרם הרפורמה במקרקעי ישראל.

תשובתו של המינהל אינה מתייחסת לתושבי מכבים –רעות אלא למדיניותו הארצית בנושא. אשר פורסמה על ידי המינהל לכל המעוניין. לכן אין בתשובה זו כדי לתת לתושבי מכבים- רעות ובמיוחד לתושבי רעות ב' פתרון לבעיותיהם האמיתיות.

הודעת הדוברות מנסה לטעת את הרושם כאילו מדובר באיזה פתרון מדהים הנוגע לכלל התושבים במכבים-רעות אינה מתיישבת עם המציאות ומקורה בחוסר ידיעה וחוסר נתונים, שלא לאמור חובבנות מסוכנת ומטעה של הנוגעים בדבר.

הגורמים האופורטוניסטים בעירייה מנכסים לעצמם בהודעה זו הישג שלא היה ולא נברא ויוצרים מצג שווא כאילו באיזה הינף של איזה סעיף שולי לגמרי (סעיף 9) באיזה מכתב נפתרו כל בעיותיהם של תושבי מכבים-רעות מול מינהל מקרקעי ישראל.

יש בהודעה גלוי של חוסר אחריות ציבורית מינימאלית וכל ענינה לזכות בנקודות בדרך של הטעיית הצבור.

התסריט נגדו התריע מטה “שמיים נקיים” התממש: רת”א הודיעה כי היא טעתה בתחזית, וכי יש צורך גם בחלון טיסות לילה מעל מודיעין. ביבס הוציא בתגובה מכתב שופוני שנועד לסנוור את התקשורת ואת הציבור, אולם האמת המרה היא שבעקבות טיפולו הכושל של ביבס בנושא הטיסות (בניגוד חד לטיפולו של ראש עיריית חולון), תושבי מודיעין-מכבים-רעות צפויים לסבול מפגיעה קשה באיכות חיינו בשנה וחצי הקרובה. האם ביבס יתן על כך את הדין?

כזכור, מטה “שמיים נקיים” נאבק למען הגשת בג”ץ נגד החלטת רת”א להקים נתיב נחיתה בשמי העיר, משני טעמים:

1. ההחלטה של רת”א לבחור בנתיב הנחיתה מעל לב העיר אינה סבירה ואינה מידתית, שכן יש חלופות אחרות לנתיב נחיתה העומדות בדרישות הסף הבטיחותיות, ואשר מזיקות הרבה פחות לתושבי מודיעין.
2. הסברנו שבניגוד לאופן בו ניסתה עיריית מודיעין להציג את מסמך רת”א כהסכם מחייב, אין שום הסכם מחייב ושום בטיח אלא רק “תחזית” של רת”א להיקף טיסות משוער. על מנת לסנדל את רת”א יש להגדיר מסמך עם תוקף משפטי מחייב בו יש סנקציות במקרה של חריגה. כידוע, המונח “תחזית” אינו מונח מחייב ולא ניתן לתבוע חזאי על טעות בתחזית.

ראש העיר הטיל את מלוא כוחו ומרצו על מנת להילחם ב”שמיים נקיים”, והפעיל מכבש לחצים על חברי מועצת העיר – אשר יישרו עימו קו והצביעו נגד ההצעה לעתור לבג”ץ נגד החלטת רת”א, למעט חברי המועצה אלכס וינרב ודני רוזנפלד. ראש העיר חיים ביבס וסגנו חנן ברנשטיין הביעו את מלוא אמונם במנהל רת”א גיורא רום ונתנו בו את מבטחם באופן עיוור, מבלי לדרוש כל בטוחה משפטית ל”תחזית” במסמך רת”א.

ב-1 ביולי התחיל לפעול נתיב ה-LDA, והפלא ופלא, הטיסות רועמות מדי לילה בשמי העיר. היום הפיץ ראש העיר מכתב לחברי המועצה ולעיתונות, בו הוא דיווח על פגישה שהתקיימה ביום ה’ בשבוע שעבר בין נציגי עיריית מודיעין לבין רת”א:

“בפגישה עדכנו נציגי רת"א כי חלה טעות בעבודת המטה של רש"ת ורת"א בחודשים האחרונים והתגלתה בעיה שעקב עבודות שדרוג המסלולים וקיצור מסלול 12, יחד עם בעיות טופוגרפיה ישנם מטוסים שאין באפשרותם לנחות מבחינה טכנית על המסלול החדש.

לדברי נציגי רת"א משמעות הדבר היא צורך בפתיחת חלון נחיתות LDA נוסף על התוכנית המקורית שהחלה לפעול מעל העיר רק ביום חמישי האחרון. החלון החדש הוא בין השעות 23:30-01:00 וכולל שמונה טיסות בממוצע בכל לילה.”    

ביבס צרף מכתב שהוא שלח היום למנהל רת”א גיורא רום הנושא את כותרת “הפרה בוטה”. במכתב ביבס תוהה האם מדובר “בחוסר תום לב או בטעות מקצועית קריטית עליה מישהו חייב לתת הסברים”. ביבס דורש מגיורא רום להיפגש עימו בשבוע הקרוב ומאיים כי לאור המציאות החדשה הוא רואה את עצמו “רשאי להשתמש בכל הכלים וכל האמצעים העומדים לרשותי”.

במכתבו לחברי המועצה ולתקשורת ביבס היה יותר מפורש וכתב:

“בכוונתנו להיאבק בהחלטה בכל האמצעים העומדים לרשותנו לרבות הרחבת הבג"צ בנושא התמ"א גם לנושא המסלולים עצמם”

כעת עולות כמה תהיות:

1. העתירה לבג”ץ בנושא התמ”א מופנה נגד משרד הפנים ועוסק בתביעה כספית בגין ירידת ערך כתוצאה מהפרת התמ”א, ועתירה זו לא תאפשר לשנות את נתיב הנחיתה. בג”ץ נגד החלטת רת”א צריך להיות מופנה נגד משרד התחבורה. לכן לא ברור מה מתכוון ביבס במונח “להרחיב”.
2. כפי שהסבירה היועמ”ש בישיבת המועצה האחרונה, יש מונח משפטי שנקרא “שיהוי”, ובג”ץ דוחה עתירות נגד החלטות רשות שלטונית אשר השתהו מעל פרק זמן סביר. ספק רב אם עיריית מודיעין תוכל לעתור בחודשים יולי-אוגוסט נגד החלטת רת”א שפורסמה בחודש אפריל.
3. כאמור “תחזית” זהו מונח נזיל, ורת”א יוכלו לטעון כי התחזית השתנתה, וללא הסכם משפטי מחייב יתכן מאוד שאין לעיריית מודיעין בסיס משפטי לעתירה בגין שינוי מתאר הטיסות. זה בדיוק מה שטענו מטה “שמיים נקיים” וחברי המועצה שתמכו בהגשת בג”ץ כמו דני רוזנפלד, שדרשו בטוחות ל”תחזית” של רת”א.
4. אולם ראש העיר חיים ביבס דחה דרישה זו בזילזול, סגנו חנן ברנשטיין טען כי עתירה לבג”ץ תפגע בנכס העיקרי שהושג לשיטתו והוא “יחסי האמון עם גיורא רום”, ואילו היועמ”ש טענה כי אם תמונת המצב תשתנה יש לעירייה את כל הכלים לפנות לבית המשפט.
5. שימו את עצמכם כעת בנעלי בית בג”ץ: האם בג”ץ יוכל לחייב את רת”א להנחית את טיסות הלילה הנ”ל על נתיב 12 כאשר רת”א טוען כי זה אינו אפשרי מבחינה בטיחותית? כמובן שלא. האם בג”ץ יוכל כעת לדרוש מרת”א לבטל את נתיב נחיתת המכשירים מעל מודיעין (LDA או VOR) ולהשאיר את מדינת ישראל ללא נתיב נחיתת מכשירים מזרחי בשנה וחצי הקרובה כאשר מסלול 26 נמצא באמצע שיפוצים? כמובן שלא.
6. במקרה הטוב ביותר בג”ץ יוכל להנחות את רת”א לבחון נתיבים חליפיים לנתיב ה-LDA מעל מודיעין, והדיון המקצועי והמשפטי הארוך בחלופת אלה בוודאי ימרח חודשים ארוכים, כאשר במהלכן ימשיכו מטוסים לטוס מעל ראשינו ביום ובלילה.

במלים אחרות, למרות המכתב השופוני של ביבס שנועד לסנוור את התקשורת ואת הציבור, המדיניות הכושלת אותה הוביל ביבס, התעקשותו להשלים עם מסמך ההחלטה של  רת”א במקום לעתור נגדה לבג”ץ בזמן (כפי שעשה למשל ראש עיריית חולון), ותמימותו בנתינת אמון עיוור ברת”א, הביאו אותנו למצב בו אנו צפויים לסבול בשנה וחצי הקרובה מטיסות מרעישות גם ביום וגם בלילה.

האם ביבס יתן את הדין על טיפולו הכושל בטיסות?

על ההתנשאות, הזילזול והחוצפה שהפגין סגן ראש עיריית מודיעין בשכר חנן ברנשטיין בחבר מועצה שייצג תלונות תושבים בתחום אחריותו. זו הדוגמא האישית של סגן ראש העיר שעלות שכרו החודשית לתושבי העיר משלמי מסי הארנונה היא מעל 37,000 ש”ח לחודש.

בשבוע שעבר הופצה לתקשורת המקומית התכתבות-התנצחות בין חבר המועצה דני רוזנפלד לבין סגן ראש העיר בשכר ומחזיק תיק התחבורה חנן ברנשטיין, הנוגעת למופע הרמזורים בצומת יאיר פרג – כביש 443. ניתן לקרוא כאן את ההתכתבות במלואה.

להלן תמצית מנהלים:

1. רוזנפלד פנה לברנשטיין בתאריך 17.6.10 והתלונן על כך שלאחרונה נוצרים עומסי תנועה רבים (בעיקר בשעות הבוקר) לבאים מדרום בציר יאיר פרג בסמוך לצומת עם 443. רוזנפלד שאל את ברנשטיין האם ידוע לו על שינוי שחל לאחרונה במופע הרמזורים בצומת?
2. ברנשטיין השיב תשובה מתנשאת, בה הוא טען כי הרושם שנוצר אצל רוזנפלד הוא סובייקטיבי לחלוטין, וכי לא ידוע לו או לחברה הלאומית לדרכים (חל”ד) על שינוי כזה.
3. רוזנפלד השיב כי “ייתכן ודעתו ודעת הפונים הרבים אליי בעניין מופע הרמזור סובייקטיבית לחלוטין. היש בכך לפגוע במהות וצדקת הטענות?” כמו כן רוזנפלד ציטט פניה קודמת שלו למוקד שירות הלקוחות בחל”ד בנוגע למופע הרמזורים בצומת יאיר פרג-443, בה אישרה חל”ד כי פנייתו היתה מוצדקת ובעקבות זאת הוכן תכנון חדש למופע הרמזורים.
4. ברנשטיין טען בתשובה מתנשאת נוספת כי השינוי הקודם בוצע בזכות טיפולו, והזמין את רוזנפלד לפנות שוב למוקד שירות הלקוחות של חל”ד.
5. רוזנפלד הבהיר בתשובה כי הוא כבר פנה למוקד שירות הלקוחות של חל”ד שלושה ימים קודם לכן (במקביל לפנייתו הראשונית לברנשטיין) וכי הוא קיבל פניה טלפונית מנציג חל”ד אשר מסר לו כי תלונתו נבדקה ונמצאה מוצדקת. לדברי רוזנפלד נציג חל”ד מסר לו כי לאחרונה קוצר הזמן שנקבע לזיהוי כלי רכב ברמזור שבציר יאיר פרג לשנייה אחת בלבד, וכתוצאה מכך התקצר זמן המופע הירוק ברמזור ונוצרו עומסי התנועה עליהם התלונן רוזנפלד. רוזנפלד מסר כי בעקבות פנייתו נערכה בדיקה בצומת עצמה על ידי מהנדס מטעם חל"ד ,  אשר קבע כי יש לשנות  את "זמן הערכה" משנייה אחת לשלוש שניות, וכי נמסר לו כי שינוי זה יבוצע תוך 14 יום.
6. רוזנפלד חתם את מכתבו במלים אלה: “לגופה של תשובתך ודרך טיפולך בפנייתי , נמצא כי בדיקת העובדות ולימוד הנושא על ידך  היה שטחי וחובבני לטעמי וכך גם איכות ואמינות תשובתך.”
7. תשובתו הנ”ל של רוזנפלד נשלחה לברנשטיין במייל ב-24.6 בשעה 08:21 בבוקר. בשעה 15:10 באותו יום השיב לו ברנשטיין תשובה מתנשאת נוספת, בה ברנשטיין האשים את רוזנפלד כי הוא תופס טרמפ על עשייתו, וצרף מכתב סרוק ממ”מ ראש אגף ניהול ובקרה בחל”ד אשר נכתב על פי בקשתו של ברנשטיין עם העתק לדוברות העירייה, אשר נשלח בפקס באותו יום, בשעה 14:49.
8. במכתב של חל”ד לברנשטיין, טוענת חל”ד כי בעקבות פנייה של ברנשטיין לחל”ד לפני חודש הם איתרו אפשרות לשפר פרמטר של גלאי היציאה ממכבים-רעות, במסגרתה הוא שונה משנייה אחת (מה שלפי הנכתב באותו מכתב נהוג בד”כ) לשלוש שניות.

להלן דעתי על השתלשלות העניינים הנ”ל:

1. חנן ברנשטיין התנהג בהתנשאות ובחוצפה כלפי לקוח שלו, תושב העיר וחבר מועצה, שהתלונן על עומסי תנועה למחזיק תיק התחבורה אשר שכרו משולם ע”י מסיהם של תושבי העיר.
2. עצוב מאוד שזו הדוגמא האישית למתן שירות שנותן לעובדי העירייה סגן ראש העיר חנן ברנשטיין.
3. יש הבדל משמעותי אחד בין התשובה שקיבל רוזנפלד לבין המכתב המוזמן שהציג ברנשטיין. התשובה שקיבל רוזנפלד מסבירה את העובדה שנוצרו לאחרונה עומסי תנועה כתוצאה מקיצור של “זמן ההערכה” של הגלאי, וכי התיקון שייושם בעקבות פנייתו הוא הארכה חזרה של זמן ההערכה לשלוש שניות. מאידך התשובה שקיבל ברנשטיין אינה מסבירה את היווצרות עומסי התנועה, ומציינת כי זמן הוארך משניה אחת לשלוש, כאשר הם מציינים כי שניה זהו הזמן המקובל.
4. למי שאינו יודע, לפני הבחירות ב-2008 חנן ברנשטיין כיהן כסמנכ”ל תפעול בחברה הלאומית לדרכים. מן הסתם לברנשטיין יש עדיין קשרים בחל”ד.
5. לא ברור מאין יש לברנשטיין את החוצפה להאשים את רוזנפלד בכך שהוא תופס טרמפ על עשייתו. הלוא ברנשטיין נפנף את רוזנפלד כזבוב טורדני בתשובות מתנשאות, דחה את טענותיו על עומסי תנועה בשד’ יאיר פרג ושלח אותו למוקד שירות הלקוחות של חל”ד. רוזנפלד הציג את התשובה שקיבל מחל”ד לפני שברנשטיין הביא את מכתבו המוזמן. האם ברנשטיין באמת חושב שהוא מצליח לעבוד על מישהו?

כפי שהסביר חנן ברנשטיין לפני שבועיים: אנחנו טמבלים! אנחנו טמבלים כי אנחנו מעסיקים מכספי המסים שלנו סגן ראש עיר בשכר שמתייחס בזילזול ובהתנשאות ללקוחות שלו, מוכר לנו לוקשים, ומדבר דברי הבל.

ראיון עם חברת המועצה לבנה שיפמן מספק המחשה מאלפת כיצד ראש העיר חיים ביבס משטה בחברי המועצה שלו, על מנת לגרום להם להרים יד כמו מריונטות עבור הצעותיו, ואף לסנגר עליהן בתקשורת. אילן בן סעדון מצהיר שתושבי העיר שהצביעו בשבילו ובשביל ביבס הם פראיירים.

קודם כל למי שטרם הספיק לשמוע, YNET דיווח ביום ג’ כי בעקבות עתירתה של עיריית חולון נגד המראות בשעות הלילה בתקופת פרוייקט השיפוץ בנתב”ג, בג”ץ הוציא צו מניעה האוסר על משרד התחבורה לאשר המראות בשעות הלילה משיקולים מסחריים. שאפו לראש עיריית חולון מוטי ששון שיודע להילחם על איכות החיים של תושביו, בניגוד חד לראש עיריית מודיעין חיים ביבס, שמצהיר הצהרות לוחמניות במערכת הבחירות, רק כדי להפר אותן אח”כ מבלי למצמץ, יתכן עקב שיקולים פוליטיים אישיים.

בשבוע שעבר ביקרתי את הראיון של סגן ראש העיר ומחזיק תיק התחבורה חנן ברנשטיין ל”זמן מודיעין” (חנן ברנשטיין: “אנחנו טמבלים”) אשר כלל אמירות תמוהות ודיסאינפורמציה  בנושא הטיסות. השבוע ראיינה כתבת ”חדשות מודיעין” ריקי אשכנזי את חברת המועצה לבנה שיפמן, והתייחסותה של שיפמן בראיון לנושא הטיסות מעלה סימני שאלה קשים לגבי מהימנות המידע עליו התבססו חברי המועצה כאשר תמכו בדחיית העתירה לבג”ץ נגד מסלול רת”א.

מן הראוי לציין בראשית הדברים כי שיפמן קיבלה את נציגי שמיים נקיים (עזי שבי ואותי) לפגישה לפני ישיבת ההנהלה, ונתנה לנו הזדמנות נאותה להציג בפניה את המידע שבידינו. שנית, מהדיווחים שקיבלנו על ישיבת ההנהלה (הסגורה לקהל) עולה כי שיפמן התבלטה במיוחד בדיון כמי ששאלה את ראש העיר שאלות נוקבות, אולם בסופו של דבר שיפמן כנראה השתכנעה בעקבות התשובות שנמסרו לה בדיון ע”י ראש העיר חיים ביבס וסגנו חנן ברנשטיין.

להלן ניתוח תשובתה של שיפמן בראיון לשאלתה של המראיינת לגבי יציאתה מחדר הישיבות לפני ההצבעה, כאשר אני מתייחס בכל פעם לקטע אחר מדבריה:

ריקי אשכנזי: “מדוע יצאת מחדר הישיבות בזמן ההצבעה על עתירה נוספת לבג"ץ בישיבת המועצה האחרונה?”

לבנה שיפמן: “יצאתי מתוך נימוס ומתוך מחויבות לסיעה. זה עניין טכני.”

שיפמן מבהירה בכך שהיא יצאה מחדר הישיבות לפני ההצבעה רק מכיוון שעמיתה לסיעה אלכס וינרב הוא זה שהגיש את ההצעה לסדר להגיש עתירה לבג”ץ נגד החלטת רת”א, ומשום שהיא לא רצתה להצביע בניגוד לעמדתו. בכך שיפמן מבקשת להדגיש כי היא תומכת בהצעת ראש העיר לא להגיש עתירה לבג”ץ נגד נתיב הנחיתה.

“תראי, סביר להניח, שאם הייתי תושבת העיר ולא חברת מועצה והיו אומרים לי שיש מטה מאבק שדורש להמשיך במאבק, כנראה, שבלי לקרוא מסמכים, גם אני הייתי חותמת על עצומות וגם אני הייתי כועסת על העירייה שלא עשתה מספיק, אבל כשאת בתוך העניינים ומכירה את הנושא, הדברים נראים אחרת.”

מה שעולה מדבריה של שיפמן לעיל הוא בעצם שמטה שמיים נקיים הוא זה שמוליך את הציבור שולל, וכי בתור חברת מועצה חרוצה שעשתה שיעורי בית וקראה את המסמכים, הדברים נראים אחרת. תיכף נראה אם שיפמן אכן בקיאה במסמכים שהועברו לידה, או שמא היא רק מדקלמת את הדיסאינפורמציה שמכרו לה ביבס וברנשטיין…

“האופציה שעליה נלחם המטה היא אופציה שעוברת גם היא מעל מודיעין, מעל כביש יאיר פרג וגם מעל שטחים מעבר לקו הירוק. האופציה הזו גם היא לא הייתה אופטימאלית מבחינת הניסויים ומסמך המדיניות שרת"א הגישה לעירייה. המסלול הזה היה אולי, עובר מעל פחות שכונות, אבל זה לא היה משנה לגמרי את רוע הגזירה. מצד שני, ברורה לכולנו הבעייתיות של טיסות מעל לקו הירוק. לכן, למיטב הבנתי ומתוך המידע שהוצג בפניי, לא הייתה ברירה וגם אני הייתי שמחה אילו הייתה אלטרנטיבה טובה אחרת. אנחנו לא יכולים להגיע למצב של זילות בית המשפט העליון ולהגיש בג"צים ולצפות שבית המשפט יקבל מסלול מסוכן, רק כי לתושבי מודיעין הוא מפריע.”

ראשית, החלופה המזרחית עוברת מעל השטח הפתוח שבסמוך לשד’ יאיר פרג, וגם עם סטיה אפשרית של ק”מ לכל כיוון, הנתיב אינו עובר את גדר ההפרדה. אין במסמך רת"א שום אמירה על כך שהחלופה המזרחית כביכול מסוכנת מבחינה בטחונית – נהפוך הוא, במסמך רת”א מצויין כי הוקם צוות היערכות בטחונית לנתיב הטיסה, אשר בחן את הנושא מול אגף מבצעים במטכ”ל ונתן מענה הולם. דבריה של שיפמן מעידים כנראה על דיסאינפורמציה של ביבס/ברנשטיין שנמסרה לחברי המועצה במהלך ישיבת ההנהלה. החלופה המזרחית הוגדרה במסמך רת”א רק "מעט פחות טובה" מהחלופה המקורית בה הם בחרו, והיא היתה משפיעה על רבע-שליש מממספר תושבי העיר המושפעים מהחלופה המרכזית. כלומר, מדובר בפחות כמה עשרות אלפי תושבי מודיעין-מכבים-רעות שהיו נחשפים לרעש הטיסות, שזה בהחלט הבדל מהותי. זו בדיוק הסיבה שהעירייה דחפה את החלופה המזרחית וקיוותה כי היא תיבחר – כפי שהיטיב להסביר חנן ברנשטיין בראיון למודיעין ניוז בפברואר השנה.

שנית, מטרת העתירה לבג"ץ היתה לנסות להסיט את נתיב הנחיתה אל השטחים הלא מאוכלסים במערב העיר, באמצעות שתי הצעות שהוצעו ע"י הקברניט שייעץ לשמיים נקיים, אשר נדחו על הסף ע"י רת"א (לא מדובר בחלופת העירייה שנפסלה בסימולטור בחו"ל). אחת מהצעות אלה היתה ביצוע גישת נחיתת מכשירים המקבילה לזו המבוצעת למסלול 26 בנתב"ג מזה שנים רבות , ללא כל בעיות בטיחות. מטרה נוספת לעתירה היתה לסנדל את "התחזית" של רת"א למסמך עם תוקף משפטי מחייב עם סנקציות במקרה של הפרה ע”י רש”ת. כל זה כתוב ומוסבר היטב בהצעה לסדר שהגיש חברה לסיעה אלכס וינרב, ועזי ואני עברנו בפרוטרוט על הצעה זו ביחד עם שיפמן בפגישתנו באותו שבוע.

שלישית, לגבי טענתה המשונה של שיפמן על “זילות בית המשפט”: מצופה מנבחר ציבור שימצה כל מהלך סביר אפשרי לשמור על איכות החיים של בוחריו – ורק מי שמעז יכול להצליח, כפי שהוכיח ראש עיריית חולון. בוודאי שמצופה מנבחר ציבור אשר נבחר על טיקט ירוק כמו לבנה שיפמן מסיעת הדרך-הירוקים לתבוע בתוקף כי ימוצה כל הליך אפשרי לשמירה על איכות חייהם של בוחריה – במקום להעלות טיעונים משונים על “זילות בית המשפט”.  לידיעתה של חברת המועצה שיפמן, שופטת הבג”ץ אסתר חיות כלל אינה סבורה כי מדובר בזילות בית המשפט, שכן השופטת הנכבדה אמרה בחודש יוני אשתקד את הדברים הבאים על עתירת עיריית מודיעין נגד נתיב הנחיתה: "ישנה כאן עתירה רצינית המציגה שאלה רצינית. זו אינה עתירה קיקיונית".

“בנוסף, הייתי עדה לכל המאבקים שניהל ראש העיר, יחד עם חנן ברנשטיין, מחזיק תיק התחבורה ועם היועצת המשפטית דנה חפץ-טוכלר, לכל המאמצים שאף אחד לא יודע שהם עשו אותם אפילו. אני חושבת שהיו הישגים שלא קיבלו מספיק הד תקשורתי. זה שהעלו את גובה המטוסים וזה שקבעו שזה יהיה רק לשנה וחצי ורק בימים של מזג אוויר שרבי ובעיות ראות, יחד עם זה שלא יפתחו את הגלגלים. בנוסף, אנחנו נילחם על הזכויות שלנו שיעמדו במה שהבטיחו. אנחנו לא מרפים ואנחנו נהיה עם היד על הדופק לגבי כל חריגה מהמסמך שניתן לנו על ידי רת"א.”

כפי שכבר הסברנו כמה וכמה פעמים בפרסומי “שמיים נקיים”, טענת העירייה כביכול בעקבות המאבק הועלה משמעותית גובה הטיסה בשמי העיר הינה טענה שיקרית, וחל שינוי זניח של 37 מ’ בלבד בגובה הטיסה הממוצע בשמי העיר. רש”ת הסכימה כבר בתחילת התהליך (עוד לפני הדיון בבג”ץ) על הורדת גלגלים לאחר היציאה ממודיעין – אין מדובר בתוצאה של המאבק. מדובר בנתיב קבע מעל העיר, והעובדה כי נכון לרגע זה מתוכנן לעשות בו שימוש בעיקר בשנה וחצי הקרובות אינה קשורה לשום מאבק אלא רק ללו”ז פרוייקט שיפוץ מסלולי נתב”ג. מסמך רת”א מדבר רק על “תחזית” של 5-10 טיסות ביום בשמי העיר, ולא ניתן לתבוע את החזאי בגין תחזית שהתבדתה, כך שההצהרות כי “נילחם על הזכויות שלנו” וכו’ הן בבל”ת.

תשובתה של לבנה שיפמן בראיון לחדשות מודיעין היא עדות לאופן בו היא הולכה שולל ע”י ביבס, ועל חוסר יכולתה/חוסר רצונה להיאחז במידע שמסרנו לה רק ימים ספורים לפני כן. ההבדל העיקרי בין שיפמן לשאר חברי המועצה הוא שבמקום למלא פיה מים כמו שאר הדגים באקווריום, שיפמן פתחה בפנינו צוהר באמצעותו קיבלנו המחשה ברורה כיצד משטה ראש העיר בחברי המועצה שלו.

ניקח לדוגמא את חבר המועצה אילן בן סעדון שכיום ממלא את פיו מים, אך הבה ניזכר בדברים הנחרצים שאמר אילן בן סעדון בהפגנת המחאה בנתב”ג ביולי 2009 – דקה 6:05 בסרטון של GO443:

“קודם כל זה אות כבוד לכל תושבי מודיעין שהתעוררו סוף סוף ויצאו כולם להפגנה. זה מסר חד וברור לכל אלה שמקבלים את ההחלטות שתושבי מודיעין הם לא פראיירים ולא מוכנים להיות חולון ב’!”

מה לעשות וחבר המועצה אילן בן סעדון עצמו לא קלט את המסר החד והברור, שכן הוא היה בין חברי המועצה מקבלי ההחלטות שהרים את ידו כמו טטל’ה בעד הצעת ראש עיריית מודיעין שלא לעתור לבג”ץ, ואילו ראש עיריית חולון הוא זה שעתר לבג”ץ וזכה בגדול. אילן היקר, האם תושבי מודיעין הם פראיירים בכך שהצביעו עבורך ועבור ביבס?!

חברי מועצת העיר מופעלים ע"י ביבס (התמונה באדיבות Laser Beams)

עמיקם אורן נאלץ לבטל את העתירה נגד הדחתו מתפקיד יו”ר ועד הרובע, והודיע כי בעקבות זאת כי ההסכם הקואליציוני בין יחד למו”ר מבוטל. מי המרוויחים ומי המפסידים כתוצאה ממהלך זה?

עורך “חדשות מודיעין” נכח אתמול בבית המשפט המחוזי בת”א בדיון על עתירתו המינהלית של עמיקם נגד הדחתו מתפקיד יו”ר ועד הרובע. להלן תקציר הדיווח הבלעדי של חדשות מודיעין:

עמיקם אורן נענה לבקשת השופטת רובינשטיין והסיר את העתירה למניעת הדחתו מתפקיד יו"ר ועד הרובע מכבים רעות, ובאותה הזדמנות הטיל "פצצה" כשהודיע על ביטול ההסכם הקואליציוני והפוליטי בין יחד למו"ר. המשמעות המיידית: יחד-מו"ר מתפרקת, בוחרים יו"ר חדש לוועד הרובע, דני רוזנפלד לא יפנה את מקומו בעוד שנה, חנן ברנשטיין סיעת יחיד במועצה

מדובר בסוף פסוק להליך שנמשך מזה כשנה, אשר החל ביוני 2009 כאשר יו”ר ועד הרובע עמיקם אורן פנה בדרישה לראש העיר לבטל את תיק מכבים-רעות, אשר מוחזק ע”י סגן ראש העיר בשכר חנן ברנשטיין, ראש תנועת מו”ר. התיק הנ”ל ניתן לברנשטיין במסגרת ההסכם הקואליציוני שנחתם בין יחד-מור לבין חיים ביבס לאחר הבחירות.

בתגובה, חברי ועד הרובע של מו”ר יחד עם בני כהן, נציגו של יגאל צדוק בוועד הרובע, פעלו באוגוסט 2009 להדחתו של עמיקם אורן מראשות ועד הרובע, תוך הפרה של ההסכם שנחתם לפני הבחירות בין יחד לבין מו”ר, אשר קבע כי בשנתיים וחצי הראשונות יו”ר ועד הרובע יהיה חבר ועד הרובע שנקבע ע”י יחד.

בישיבת מועצת העיר בחודש מאי, הביע דני רוזנפלד את בטחונו כי עמיקם אורן עומד לזכות בעתירתו, אך מסתבר כי בטחון זה היה נטול בסיס.

מי הפסיד?

עמיקם אורן הוא המפסיד הגדול: אורן ניסה להיאחז בקרנות המזבח והודח מתפקיד יו”ר ועד הרובע לאחר שנאלץ לוותר לפני הבחירות על תפקיד ראש הסיעה המאוחדת. זהו קרוב לוודאי סוף דרכו הפוליטית של עמיקם אורן – המשך מזהיר לקדנציה הקודמת שלו אותה הוא הגדיר ‘כישלון אחד גדול, אבל זה כישלון שאני גאה בו’.

יוסי פסגות גם הפסיד בגדול: יוסי פסגות חבר מו”ר הוא מספר 4 ברשימת יחד-מור והיה אמור להיכנס להחליף את דני רוזנפלד כחבר מועצה ביוני 2011, ולהחליף חנן ברנשטיין כסגן ראש העיר בשכר למשך שנתיים וחצי. במקום זאת פסגות נשאר בחוץ.

חנן ברנשטיין גם הפסיד: ברנשטיין נותר סיעת יחיד במועצת העיר והוא כעת נתון לחסדיו של ביבס לגבי המשך משרתו בשכר. קרוב לוודאי שביבס יתן לו לסיים את כהונתו בת השנתיים וחצי כסגן בשכר. לאחר מכן ברנשטיין יהפוך קרוב לוודאי חבר מועצה זניח ונטול השפעה.

מי הרוויח?

חיים ביבס הוא המרוויח הגדול: חיים ביבס נפטר סופית מעמיקם אורן, שאינו אהוד עליו בלשון המעטה. ביבס יקבל עתה יו”ר ועד רובע שישתף עימו פעולה. כמו כן הרוויח ביבס תפקיד סגן ראש עיר בשכר לחצי קדנציה אותו הוא יוכל לחלק כעת ככופתאה נאה למי שהוא חפץ ביקרו.

אילן בן סעדון עשוי להרוויח את משרת הסגן בשכר: בן סעדון בוודאי יטען שהוא זה שצריך לקבל את משרת סגן ראש העיר בשכר, מתוקף היותו ראש סיעה של שני מנדטים אשר נאלץ להסתפק עד כה בתפקיד סגן ראש עיר בתואר ברוטציה עם וינרב. בן סעדון עתיד להתדפק בקרוב על לשכת ראש העיר ולתבוע את תפקיד הסגן בשכר החל מיוני 2011.

דני רוזנפלד גם הרוויח: דני רוזנפלד ימשיך לקדנציה מלאה של חמש שנים כחבר מועצה, במקום להתחלף עם יוסי פסגות ביוני 2011. מכיוון שדני רוזנפלד הוא חבר המועצה היחיד שמצליח להוות יריב שקול לחיים ביבס, גם הדמוקרטיה העירונית הרוויחה.

בני כהן ויגאל צדוק גם הרוויחו: חבר ועד הרובע בני כהן הופך כעת להיות לשון המאזניים שתמיכתו חיונית ליו”ר ועד הרובע החדש. בני כהן ופטרונו יגאל צדוק בוודאי יתרגמו זאת לכוח מיקוח פוליטי.

בהצלחה ליו”ר ועד הרובע החדש ובתקווה לסיום המריבות הילדותיות בוועד הרובע (I ain’t holding my breath).

סגן ראש העיר חנן ברנשטיין התראיין למקומון ”זמן מודיעין” עם אוסף של דברי הבל והולכת שולל של ציבור התושבים בעיר בנושא הטיסות בשמי העיר. בדבר אחד ברנשטיין צודק: אנחנו באמת טמבלים שבחרנו בעירייה השקרנית, התחמנית וחדלת האישים הזו.

בשבוע שעבר התפרסמה ב”זמן מודיעין” כתבה בכותרת “המטוסים באים” בה רואיין סגן ראש העיר ומחזיק תיק התחבורה חנן ברנשטיין בנושא הטיסות, אשר שוב נשמע כמו סמנכ”ל רש”ת, כאשר הוא טען כביכול אין ברירה אלא שמטוסים ינחתו בגובה נמוך מעל לב העיר וכביכול מדובר ב”החלטה סבירה”:

“צריך להבין שמטוס שממריא הוא גם מטוס שנוחת.”

“התשלום בגין ההחלטה הלאומית להרחיב את מסלול 26  ועקב כך להסיט כמה מהנחיתות מעלינו היא סבירה.”

על פי התחזית של רת”א מדובר בכמה אלפי נחיתות בשנה שיבוצעו בשמי העיר, אך בשפתו של ברנשטיין זה הופך ל“כמה מהנחיתות”.

חנן ברנשטיין המשיך לטעון מבלי למצמץ כאילו יש שינויים משמעותיים בנתיב הטיסה מעל העיר בעקבות הרומן של העירייה עם גיורא רום:

“זה היה הנתיב המקורי אך מהרגע שנוצר מפגש אמיתי בינינו ובין גיורא רום מנהל רת”א התחיל תהליך שעכשיו, בראייה לאחור, אלה התוצרים הכי טובים שהיה אפשר להשיג. בשורה התחתונה לכאורה נשארנו בנתיב המרכזי, אבל מה ההבדל בין הנתיב המרכזי של לפני שנה לזה של היום? הנתיב המקורי תוכנן להיות בגובה של 2,500 רגל בערך מעל העיר. הגובה המעודכן כיום בכניסת נתיב הנחיתה מעל העיר הוא 3,500 רגל בחלקו הראשון, 2,900 רגל לערך בחלקו השני ו-2,300 רגל בנקודת היציאה מן העיר.  מלבד זה, יהיה איסור על פתיחת גלגלים מעל העיר, והדבר יפחית מאוד את הרעש.”

זו כבר הפעם הרביעית שהעירייה חוזרת על הבלוף כביכול חל שינוי משמעותי בגובה הטיסה מעל שכונות העיר בעוד מדובר בשינוי זניח של 37 מטר בממוצע, כמו גם על הבלוף כביכול בזכות המאבק סוכם על הורדת גלגלים לאחר יציאה מתחומי מודיעין, בעוד שרש”ת הסכימה לכך כבר לפני שנה, הרבה לפני התהליך עם גיורא רום.

“האם אנחנו נכנסים למהלך של 365 יום בשנה של נחיתות מעל העיר? ממש-ממש לא. ב-1 ביולי יש היתר לרשויות הטיסה הבינלאומיות לנהל תהליך נחיתה במודל LDA. תהליך זה יתקיים אך ורק כאשר יש עננות רבה, רוח מערבית וימי סגריר או אובך.

סטטיסטית, לפי נתונים מהשנים האחרונות, מדובר על סביבות של שלושים יום בשנה. לא כל השנה נוחתים עלינו מטוסים, ממש לא. מלבד זאת, בגלל נתוני הרוחות זה מכתיב שהפרמטרים האלה יתממשו משעות הצהריים עד שעות הערב, ולאחר מכן מודל הרוחות משתנה. זה הפרוזדור שדרכו יבצעו נחיתות מעלינו.”

ברנשטיין “שכח” לציין כי בשעות החשיכה כל הנחיתות למסלול 30 יבוצעו בנתיב LDA מעל מודיעין. נושא הטיסות בחשיכה היה סלע המחלוקת בין הקברניט לבין רשויות התעופה (ראו הערותיו של הקברניט בפונט אדום על מסמך מדיניות הפעלת מסלולים רש"ת), והוא הסתיים כרגיל בכך שרש”ת ורת”א דחו את הצעותיו של הקברניט. ברנשטיין היה נוכח בפגישות אלה, אך הוא השמיט לחלוטין את נושא הנחיתות בשעות החשיכה מדבריו בכתבה.

המשמעות היא שבחודשים בהם מחשיך מוקדם ועדיין יש רוח מערבית (בוודאי שבחצי שנה שבין ספטמבר-מרץ בה אין שעון קיץ), יחוגו טיסות בשמי העיר בחלק גדול מהערבים. בנוסף, משטר הרוחות לעתים משתנה (כמו בימי החורף), עם רוח מערבית גם בשעות הלילה, גם אז יטוסו מטוסים בגובה נמוך בשמי העיר. בנוסף לכך, בימים בהם יש תנאי ראות מגבילים או עננות נמוכה (בסיס ענן מתחת ל-3,000 רגל אשר נפוץ למדי בסביבת נתב”ג), אז גם יטוסו מטוסים בשמי העיר בשעות האור. אני סקרן האם נתונים אלה הובאו לידיעת חברי מועצת העיר?

להסבר על האופן בו מדווחים נתוני מזג האוויר בשיטת METAR ראו כאן. לארכיון של דיווחי METAR לנתב”ג (קוד LLBG) ראו כאן.

טענתו של ברנשטיין כביכול הטיסות יבוצעו רק ב-30 יום בשנה היא נלעגת במיוחד, שכן היא עומדת בסתירה לתחזית של 5-10 טיסות ביום בשמי העיר שנמסרה ע”י רת”א. אם ניקח 5-10 טיסות ביום כפול 365 יום בשנה ונחלק תוצאה זו ב-30 יום בשנה אשר רק בהם יתקיימו טיסות לשיטתו של ברנשטיין אז נקבל כי בימים אלה יבוצעו 61-122 טיסות ביום. אולם ברנשטיין מציין בדבריו בכתבה כי על מסלול 30 נוחתות רק 30-40 טיסות ביום. לפיכך גם לשיטתו של ברנשטיין אין זה אפשרי שעל פי תחזית הטיסות של רת”א הטיסות בשמי העיר יבוצעו רק ב-30 יום בשנה. 

ברנשטיין מתייחס בכתבה למייל שקיבל מאלכס וינרב בו וינרב התלונן על טיסות רבות לאחרונה בשמי העיר:

“חייבים להדגיש כי מטוסים שטסים היום בשמים הם מטוסים שטסים מעל ראשינו שנים ארוכות”, מסביר ברנשטיין. “זה לא דבר חדש.”

אולם האמת היא שהגידול בטיסות לאחרונה בשמי העיר במהלך חודש יוני (וטרום הפעלת נתיב ה-LDA החדש שיתחיל לפעול ב-1 ליולי) נובע מכך שבתחילת חודש יוני הושבת מסלול 26 בנתב”ג לשיפוצים, והטיסות שנחתו בעבר בנחיתת מכשירים במסלול 26 מופנים כעת למסלול 30 הרלבנטי לנו. כך שבניגוד לדבריו של ברנשטיין, הגידול המורגש לאחרונה הוא בהחלט דבר חדש.

“שדרוג מסלול 26 ייקח שנה וחצי וזהו. בנתונים האלה צריכים להיות לא חכמים כדי לשאוג את שאגת חולון וראשון לציון כי אנחנו בדיוק ההיפך מהם. ברגע שאנחנו מייצרים לנו דימוי של עיר עם מטוסים מעל ראשנו, אנחנו טמבלים כי אחרי שנה וחצי מציאות התפעול של שדה התעופה הוא נחיתות מצפון והמראות מדרום.”

עיריית חולון יצאה למאבק הכולל גם עתירה לבג”ץ נגד הפעלת נתב”ג להמראות בשעות הלילה בתקופת השיפוצים בשדה. גם במקרה שלהם מדובר בפרק זמן מוגבל, אולם עיריית חולון נלחמת על איכות החיים של התושבים שלהם, ולא אומרת להם שמדובר ב”החלטה סבירה”. צריך להיות טמבל מושלם בשביל לקנות את הלוקשים שמוכרים לנו העירייה והעומדים בראשה.

מדהים במיוחד כיצד על פי הדברים המובאים בכתבה ברנשטיין כלל לא הבין את ההצעה לסדר שנדונה במועצת העיר שקראה לעירייה להגיש עתירה לבג”ץ נגד נתיב הנחיתה של רת”א:

“הייתה דעה של יקי להמשיך הלאה לבג”ץ לתביעה ייצוגית. צריך להבין שתביעה ייצוגית אומרת שאתה הולך ותובע נזק מגורם בלי צורך לאגד את הקבוצה באופן מוסדי, אפשר להגיש תביעה ייצוגית מאת תושבי שכונה מסויימת בלי להחתים אותם, ולנהל הליך כי נפגעת על ידי הרשות. לנו אין טיסות אז אי אפשר להגיש נזק. איך אפשר להגיש בג”ץ.

כה מביך לגלות שלסגן ראש העיר בשכר חנן ברנשטיין שהוביל את הטיפול בעירייה בנושא הטיסות אין מושג קלוש על ההצעה לעתור לבג”ץ עליה הוא הצביע בישיבת מועצת העיר. אני מציע לחנן ברנשטיין ללכת לקרוא שוב את ההצעה לסדר בנושא העתירה לבג”ץ שהגיש עמיתו אלכס וינרב וללכת להתבייש בפינה.

בכתבה אחרת באותו גיליון של ”זמן מודיעין” מדווח על מכתב התלונה שהגשנו לממונה על מחוז המרכז במשרד הפנים בגין נעילת חדר הישיבות ע”י העירייה ומניעת כניסת תושבים לחדר הישיבות. בכתבה מובאת תגובת עיריית מודיעין בה נכתב בין היתר כך:

“לאחר החלק הטכסי של הישיבה שהתקיים ברבע השעה הראשונה, עם כניסתו של חבר המועצה שלום דהאן, פינו חבריו ובני משפחתו מקומות נוספים, וכך מי שנותר בחוץ נכנס לחדר הישיבות להמשך הישיבה, ושום תושב לא נותר בחוץ.”

על תגובת העירייה הגיב התושב אמציה דויטש:

“לא נכון! לא נכון!
אני הייתי שם כמעט שעה בחוץ, הרבה אחרי שמשפחתו של שלום דהאן יצאה ולא הכניסו איש פרט לעיתונאים. אני עזבתי את המקום בשעה 19:50 בדיוק.”

חנן ברנשטיין צודק: אנחנו באמת טמבלים שכן בחרנו בעירייה שקרנית, תחמנית וחדלת אישים.