כיצד עיריית מודיעין רידדה את דרישות הסף של מנכ”ל משרד הפנים למשרת גזבר רשות מקומית, ובכך אפשרה את בחירתה של שבי דרעי. כמו כן כיצד כתב “חדשות מודיעין” יואל תמנליס “בדק” את תנאי המכרז, אך עובדה זו נסתרה מעיניו.

בעקבות פרסום הפוסט הקודם בו הצבעתי על העובדה כי אף אחד מהמקומונים בעיר לא סיקר את המכרז התמוה לגזברית העירייה אשר יש חשש שנתפר לסגנית ומ”מ גזברית העירייה שבי דרעי, הגיב כתב “חדשות מודיעין” יואל תמנליס בפורום מודיעין בתפוז בנסיון להסביר מדוע בחר שלא לסקר את המכרז.

בדבריו הודה תמנליס בגילוי לב שהוא מונחה בהשקפת עולמו כיו”ר ועד העובדים לשעבר במשרד החינוך, שנלחם למען קידום עובדים פנימיים בארגון ונגד מינוי עובדים מבחוץ. עצוב שתמנליס שכח שככתב במקומון הוא לא אמור לתפקד כיו”ר ועד עובדים הדואג לאנשי שלומו אלא כעיתונאי האמון על מימוש חוק חובת המכרזים שנועד לאפשר הזדמנות התמודדות שווה לכל דיכפין.

הדבר המעניין הוא שתמנליס טען בתגובתו כי “ערכתי בדיקה ממנה עולה כי: שבי דרעי עונה על תנאי המכרז והקריטריונים שלו כפי שפורסמו”. בתגובה שאלתי את תמנליס שאלה פשוטה:

אחת מדרישות הסף לתפקיד גזבר רשות מקומית כפי שפורסם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים ממנו ציטטתי בפוסט בנושא המכרז בשבוע שעבר הוא "ניסיון של לפחות 5 שנים בניהול צוות עובדים של 5 עובדים לפחות". האם שבי דרעי עומדת בדרישת סף זו?

יואל תמנליס התחמק מלהשיב על השאלה, וחידדתי אותה שוב:

יואל, אודה אם תשיב תשובה לא מתחמקת לשאלה האם דרישה לנסיון של 5 שנים בניהול צוות של לפחות חמישה אנשים הופיעה בדרישות המכרז שלדבריך בדקת  – כן או לא.

תמנליס גיבב עוד 220 מילה, אך שוב התחמק מלהשיב לשאלה.

הסקתי מהתחמקויותיו החוזרות ונשנות של תמנליס כי הוא מסתיר דבר מה, ופעלתי לאתר את נוסח המכרז שפורסם לתפקיד גזברית עיריית מודיעין:

כפי שאפשר לראות לעיל, בתנאי המכרז לגזברית העירייה שפרסמה עיריית מודיעין נעלמה בדרך פלא דרישת הסף המפורשת שהוגדרה בחוזר מנכ”ל משרד הפנים לנסיון של לפחות 5 שנים בניהול צוות של לפחות 5 עובדים, ובמקומה מופיעה דרישה עמומה ל-“נסיון ניהולי והובלה של צוות עובדים” – דרישה אשר בה יכולה לעמוד גם שבי דרעי ששימשה בחודשים האחרונים כממלאת מקום גזברית הערייה.

המסקנה שלי מהפחתת דרישת הסף לנסיון הניהולי בחוזר מנכ”ל משרד הפנים היא שדרישות הסף של המכרז לתפקיד גזבר עיריית מודיעין נתפרו על מנת לאפשר לשבי דרעי להיבחר לתפקיד.

מתוך כתבה מצויינת של שחר גינוסר ונועם ברקן על תופעת תפירת מכרזים ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה שפורסמה במוסף 7 ימים של “ידיעות אחרונות”:

בית המשפט העליון כבר קבע בעבר ש"מכרז שתוצאותיו ידועות מראש איננו כלל מכרז, מעשה רמייה הוא". למרות זאת, תפירת מכרזים היא תופעה רחבה שנטועה עמוק בשירות הציבורי, ומהווה נדבך מרכזי בתרבות השחיתות, ובאבדן האמון במערכת. בניגוד למה שנהוג לחשוב, היא איננה קשורה רק לחלוקת הטבות לפעילים פוליטיים. השחתת השירות הציבורי יכולה להיגרם גם בשל החלטה לקדם במכרז תפור עובד לא פוליטי שאיננו מתאים לתפקיד, שאינו עומד בדרישות, או לנפנף מועמדים אחרים שהתברר במכרז שהם מתאימים וטובים יותר.

במכרזים שמתקיימים בשלטון המקומי אין אפילו נציג של נציבות שירות המדינה, והתוצאות בהתאם. כך בכפר סבא, גבעתיים, באילת, ראשון לציון, חדרה, זהו קומץ מתוך שלל דוגמאות שקיבלנו בשבועות האחרונים מגורמים אליהם פנינו, שם נתפרו מכרזים לתפקידים בכירים- כשבכל המקרים הועדפו מקורבים שקיימו קשר מוקדם עם עורכי המכרז, וכמעט תמיד נדחו מועמדים שהתאימו יותר לדרישות, והיו מנוסים וגם משכילים יותר.

בית המשפט קבע שמכרז תפור הוא כזה שיש בו מועמד "מוסכם" או "מועדף". אבל לעיתים מדובר במכרז שהוכן כך, שעל התפקיד הנכסף יתמודד רק מועמד יחיד שעונה לקריטריונים, והשאלה היא למה מפרסמי המכרז חפצים דווקא ביקרו. כך למשל, מנהל בכיר באשדוד בשם מאיר בן גוזי נבחר לאחר שפורסמו שני נוסחים למכרז, והונמכו הדרישות עד שנמצא הנוסח שהתאים היטב עבורו. הוא עובד עיריה שאינו עומד בדרישות הסף לתפקיד ניהולי בכיר, אבל משתלם להיטיב עימו במעמד ושכר, כיון שהוא גם יו"ר ועד עובדים. מי שביקש להתמודד מולו, קיבל הבהרה מבכיר בעיריה שמוטב שיסיר את מועמדתו, וכך עשה.

לתשומת ליבו של מי שמעוניין להתלונן על חשד למכרז תפור: הכתובת לתלונות על מכרזים תפורים ברשויות המקומיות כפי שמפורט בכתבה לעיל היא נציבות שירות המדינה.

עורך מודיעין ניוז אביב רון מסיים את עבודתו במקומון, כתב חדשות מודיעין יואל תמנליס חזר בו מכוונתו לעבור לגל-גפן, על הכותרות התלושות ב”ידיעות מודיעין” וכיצד דוברות הפראבדה של ביבס ממשיכה למכור לנו לוקשים, וכיצד אף אחד מהמקומונים לא פרסמו מילה על המכרז התמוה לגזברית העירייה – לפחות באחד מהמקומונים היעדר הסיקור נבע מחשש לחשיפה לתביעת מהעירייה. “עיתונות אמיצה”…

להלן מקבץ ידיעות המתייחסות לתקשורת המקומית:

אביב רון, עורך “מודיעין ניוז”, מסיים את עבודתו במקומון

למודיעין-ווטש נודע כי אביב רון, אשר עורך את מודיעין ניוז בשנים האחרונות יסיים בקרוב את עבודתו במקומון. על פי השמועות הסיבה לסיום עבודתו של אביב רון נעוצה בהתדרדרות היחסים בינו לבין אלי דנון, מו”ל והבעלים של מודיעין ניוז. כתבים לשעבר בניוז שעבדו במקומון בתקופתו של רון לא הסתירו את נחת רוחם מעזיבתו של אביב רון. השאלה כעת היא מי ימונה לעורך החדש של הניוז במקומו של רון?

יואל תמנליס חזר בו מכוונתו לעבור לגל-גפן

יואל תמנליס אשר היווה העורך המייסד של “חדשות מודיעין” במשך כשנתיים וחצי, ובחצי שנה האחרונה שימש במקומון כתב מן השורה, יעבור בקרוב לעבוד ככתב מן השורה בגל-גפן מודיעין, אותו עורך איציק גרפל.

זהו מעבר הזוי למי שמכיר את מערכת היחסים המתוחה בין גרפל לתמנליס, אשר גרפל נטר לו טינה במשך זמן רב מאחר ותמנליס סרב לפנות לגרפל את הג’וב של עורך “חדשות מודיעין” אשר גרפל ארגן לו לשיטתו כמשמורת זמנית עד לאחר סיום עיסוקיו במטה הבחירות של מרחב. יהיה מעניין לראות כיצד תמנליס יקבל את סגנון העריכה הפולשני של גרפל.

המעבר לגל-גפן תמוה גם מכיוון שתמנליס הביע לעתים מזומנות בוז ולגלוג לפורמט הקטן וה”פליירי” כלשונו של גל-גפן. כך למשל כתב תמנליס בפורום מודיעין בתפוז בינואר אשתקד כאשר גרפל התמנה לעורך גל-גפן:

“לו אני הייתי מקבל את התפקיד בגל גפן, הדבר הראשון שהייתי עושה זה לשכנע את הבעלים לשנות את הפורמט הקטן וה"פליירי" שלו. אני לא מכיר אף עיתון שמכבד את עצמו שמופיע בפורמט כזה. כואב לי כל פעם מחדש לראות תושבים שפותחים את תיבת הדואר שלהם, ומשליכים את ערמת הפליירים ישירות לפח הזבל בלי להביט בהם, כשבתוך הקובץ הזה מצוי גם העיתון. חבל.”

יואל תמנליס הוא הכתב השני הנוטש את “חדשות מודיעין” לטובת מקומון אחר בעיר (קדמה לו עמליה שנוולד שעברה לפני כמה חודשים ל”העיר ערי מודיעין”) לאחר השינויים במקומון לפני כחצי שנה שכללו את מינוי דנה יופה לעורכת המקומון ומינויה של דורית עוז גרוס למנהלת המקומון.

תמנליס יחליף את הכתבת שושי ז’וקוב שעוזבת את גל-גפן לאחר התנסות עיתונאית במשך כשנה, וזאת לטובת העסק המשפחתי. הסיקור המפורט, היסודי והמדוייק של ישיבות המועצה על ידי ז’וקוב יחסר מאוד.

עדכון מה-5 לדצמבר 2011: למודיעין ווטש נודע כי יואל תמנליס חזר בו מכוונתו לעבור לגל-גפן בשל ”חילוקי דעות מקצועיים” שהתגלעו עם עורך גל-גפן מודיעין, איציק גרפל. זה היה זריז

כותרות תלושות ב”ידיעות מודיעין” ודוברות הפראבדה של ביבס ממשיכה למכור לוקשים

תמיד משעשע אותי לראות את הכותרות של “ידיעות מודיעין”, אשר לעתים אין להם שום קשר לטקסט הכתבה. ראו למשל את הידיעה להלן שפורסמה השבוע ב”ידיעות מודיעין”.

הידיעה מסקרת תלונות של הורים לילדים בתנועת הנוער “בני עקיבא” אשר השומרים לא אפשרו להם להכנס לאולם לצפות במופע שילדיהם עמלו עליו זמן רב. בכותרת הידיעה נכתב כי העירייה טענה כי לא היה ניתן לחרוג מהכמות המותר במקום, אולם אין לטענה זאת זכר בתגובת העירייה המובאת בסיום הכתבה.

דוברות הפראבדה של ביבס טענה בתגובה בכתבה לעיל ביכול לא היתה שום בעיה, שכן לדבריה האורחים הופנו למקומות פנויים שהיו בשורות האחוריות של האולם. זאת בעוד כאמור בגוף הכתבה הוסבר כי כי עשרות הורים נאלצו להישאר בחוץ משום שהשומרים סגרו גם את הכניסות הצדדיות לאולם.

תגובה אורווליאנית זו הזכירה לי את תגובות דוברות הפראבדה של ביבס ביוני 2010 לאחר שביבס מנע את כניסת פעילי שמיים נקיים לישיבת המועצה בה התקיימה הצבעה על הצעה לסדר שיזמו “שמיים נקיים” לעתור לבג”ץ נגד החלטת רת”א להקים נתיב נחיתה בשמי העיר -החלטה אשר ביבס קיבל אז בהסכמה. גם אז דוברות הפראבדה טענה כביכול אופשרה כניסה לכל התושבים שביקשו להיכנס, בעוד שתושבים שהמתינו בחוץ העידו כי דוברות הפראבדה של ביבס כהרגלה אינה דוברת אמת.

שתיקת הכבשים

כתבתי במודיעין ווטש מספר פעמים על תופעת איתרוגו של ביבס על ידי המקומונים. נחשו כמה מקומונים כתבו על המכרז התמוה לתפקיד גזברית העירייה בו מתוך כ-70 מועמדים זכתה שוב בדרך פלא דווקא המועמדת של ביבס, שבי דרעי, המשמשת כיום כסגנית ומ”מ גזברית העירייה, כאשר הועלו ספקות האם דרעי עומדת בדרישות הסף והאם היא עדיפה על שאר 70 המתמודדים למשרה?

אף לא אחד מהמקומונים כתב על המכרז התמוה לתפקיד גזבר העירייה, תפקיד מרכזי ביותר בעירייה.

שאלתי נציגים משני מקומונים מדוע עיתונם לא כתב על הפרשה. נציג אחד השיב כי הם תכננו לכתוב על כך אולם הכתבה לבסוף לא אושרה לפרסום בשל חשש מחשיפה לתביעה משפטית. הנציג מהעיתון השני השיב כי העיתון לא פרסם ידיעה על המכרז לתפקיד הגזברית משום שהוא תומך במינויה של שבי דרעי לתפקיד, ולא מעניין אותו כלל זכות ההתמודדות השווה של 70 המועמדים האחרים.

עיתונות אמיצה, ללא משוא פנים

גל-גפן הקדיש בשבוע שעבר את רוב עמודי החדשות לראיון נרקיסיסטי עם חברת המועצה לבנה שיפמן, שמצהירה כי “מקומי הטבעי הוא במרכז העשייה הציבורית”, מאמינה כי היא “תגיע רחוק” והיא “בהחלט לא פוסלת בעתיד את הזירה הארצית”. אולם בחינת פועלה במחצית הקדנציה מעלה עשייה שולית, כאשר תפקידה העיקרי של שיפמן בקואליציה הוא לשמש עלה תאנה לערוות המדיניות הלא ירוקה של ביבס. שיפמן גם אינה מסוגלת להתמודד עם ביקורת, כפי שמעידה היטב בריחתה מפורום מודיעין בתפוז וחסימתי מדפי הפייסבוק שלה לאחר שפרסמתי תמונה שלה קוראת עיתון בישיבת המועצה.

בשבוע שעבר התפרסם בגל-גפן גיליון 1073 כתבה הכוללת ראיון נרחב עם חברת המועצה לבנה שיפמן (עמ’ 14-22). ניתן לקרוא את הראיון גם בבלוג של לבנה שיפמן. הראיון השתרע על פני לא פחות מ-4 עמודים, והוא בא על חשבון עמודי החדשות של המקומון. עורך המקומון הקדיש בגיליון זה גם שני עמודים למשאל מזדמן של תושבים בכמה נושאי אקטואליה בדגש על החלטת שר החינוך לקצר את החופש הגדול (נושא שכבר הפך ללא אקטואלי כאשר הגיליון הופץ), חמישה עמודים לשיחה על דה והא עם שישה מורי נהיגה מקומיים, ועמוד סאטירה. בפורמט המצומצם של גל-גפן נותר מקום לשתי ידיעות חדשותיות בלבד, על סיום שיפוץ מסלול 26 בנתב”ג ועל יריד התעסוקה לבני הנוער. המסר שמשדר עורך גל-גפן: מי שרוצה לדעת מה קורה בעיר עדיף שיקרא מקומון אחר.

הכתבה מוגדרת כראיון של הכתבת שושי ז’וקוב עם לבנה שיפמן, אולם רובו של העמוד הראשון בכתבה נושא לדעתי את חותם ההיכר של איציק גרפל, עורך המקומון, אשר כותב בסגנון ציורי ועסיסי, אך עם זיקה רופפת למציאות. כך למשל נכתב כי “שיפמן מצליחה לא אחת להיות זו שמובילה את האג’נדה הירוקה במועצה, ואולי אפילו עושה חיל”, בעוד “וינרב מקטר ומקטר, זורה הרבה חול ולא מביא שום דבר משמעותי לאכול”. אולם כל מי שמגיע לישיבות מועצת העיר (לא גרפל) ועוקב אחר הנעשה במועצה יודע כי וינרב ממשיך להיות זה שמוביל את האג’נדה הירוקה במועצת העיר. שושי ז’וקוב ידועה ביסודיותה והיצמדותה לעובדות, וחבל שהיא נאלצת להשלים עם ההתעללות והסירוס החוזרים ונשנים של עורך המקומון בטקסטים שלה הנושאים את שמה.

הדבר הבולט ביותר בראיון אלו הן ההתבטאויות הנרקיסיסטיות של לבנה שיפמן:

“אני מאמינה שמקומי הטבעי הוא במרכז העשייה הציבורית.”

“בימים אלה אני מקדמת אג’נדות חשובות”

“אני בהחלט לא פוסלת בעתיד את הזירה הארצית”

“אני ידועה בדרכי הפוליטית הנקייה וכמי שיושרה מהווה נר לרגליה. מינהל תקין וקוד אתי מנחים אותי בכל המגזרים בחיי כולל החיים הפוליטיים, ועם דרכי זו, אני מאמינה, אגיע רחוק”

אולם האמת היא שלבנה שיפמן ממלאת תפקיד שולי בעשייה הציבורית בעיר, ובתיק המרכזי היחיד בו שיפמן מחזיקה בשנה האחרונה – התיק לאיכות הסביבה – היא לא הותירה עדיין שום חותם ולא הצליחה לקדם שום יוזמה מהותית, כפי שהיא עצמה מודה בראיון. כאשר שיפמן מתבקשת לציין את ההישגים שלה עד כה, היא מצליחה למנות רק שני נושאים – יריד העסקים הקטנים ויריד החלפת ספרים. תוצר דל למדי לשנתיים וחצי של “קידום אג’נדות חשובות במרכז העשייה הציבורית”.

באשר למינהל תקין – שיפמן כמו שאר חבריה לקואליציה מכשירה את השרץ של מדיניות הסתרת המידע, חוסר השקיפות ואף הולכת השולל השיטתית של ראש העיר ודוברו, בכלל זה בפרשיית פיצוץ הצינור בבריכה שגרם לאובדן של כ-20 מיליון ליטר בקיץ. שיפמן יצאה תחילה באמירה אמיצה בעניין זה והודיעה כי תבדוק את אמיתות הטענות, אולם לאחר מכן לא סיפקה את הסחורה, ומילאה פיה מים – מן הסתם מפחד מנחת זרועו של ראש העיר. שיפמן כמו שאר חבריה לקואליציה הורידו שוב ושוב בהנחיית ראש העיר את הצעותיו לסדר של וינרב שהצביע על הדיסאינפומציה השיטתית שמפיצה העירייה בהודעותיה לעיתונות וקרא למועצת העיר להחליט כי על העירייה להיות נאמנה לאמת בהודעותיה לציבור. מינהל תקין הוא נר לרגליה?

באשר לקוד אתי – ספק אם הפניית עורף לראש הסיעה שעל גבו היא נבחרה למועצת העיר עומדת בקריטריונים של קוד אתי. סיעת הירוקים בראשותו של וינרב זכתה בבחירות האחרונות למועצת העיר להישג משמעותי של כ-10% מקולות הציבור, בעוד שבבחירות לכנסת הירוקים לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה. אולם כוחם הפוליטי של הירוקים במועצת העיר שואף לאפס, שכן ביבס נקט מדיניות של הפרד ומשול כאשר הוא התעלם לחלוטין מוינרב לאורך כל הקדנציה, השפיל אותו בכל הזדמנות ואילץ אותו לפרוש, בעוד שביבס זרק כמה עצמות ללבנה שיפמן, על מנת שתמשיך לשמש כעלה תאנה לכיסוי ערוות המדיניות הלא ירוקה של ביבס.

לגבי קידום נושאי איכות הסביבה, התיק המרכזי של שיפמן, היא  נשאלה על ידי המראיינת:

מאחד עד עשר ועם היד על הלב, עד כמה קיימת מדיניות ירוקה  (חזון סביבתי) בעיר מודיעין?

התשובה המבולבלת והמגומגמת של שיפמן העידה בעיקר על חוסר הבנה של מדיניות סביבתית, כאשר תשובתה הישירה לשאלה היתה:

“הייתי מעניקה לנושא הירוק בעיר את הציון 8 כי היום לאחר שלב המיתוג הראייה היא כוללת ומכילה החל מנושאים בטווח הקצר כמו חלוקת עיתונים ועד בנייה ירוקה, והשקייה וכו’.

תשובתה של שיפמן תמוהה, שכן כידוע עיריית מודיעין אינה מיישמת בניה ירוקה, עיריית מודיעין משקה גינות בניגוד לתקנות המים, ורשות המים אף נעלה ברזים של העירייה בעקבות זאת. לא ברור למה שיפמן מתכוונת בחלוקת עיתונים, שכן רבים מהמקומונים זרוקים בפתח הבתים. העובדה שבעידן האינטרנט עיריית מודיעין מוצאת לנכון לתמוך בתקציב של כמיליון ש”ח בשנה בשישה מקומונים עם כל העצים שהם גודעים אינה בדיוק מדיניות ירוקה. כדאי להיזכר כי ארגון הגג של ארגוני הסביבה פרסם מדד השוואתי לדירוג קידום ערכי קיימות ברשויות המקומיות, ומודיעין דורגה בשליש התחתון של הרשויות המקומיות שנבדקו. בין הנושאים הבעייתיים שהוזכרו בהקשר של עיריית מודיעין היו חוסר שקיפות מידע, בזבוז מים, היעדר התייחסות לרכש ירוק, אי עידוד אופניים ככלי תחבורה, אי פיתוח מערכות תחבורה סביבתיות ונגישות, ועוד.

שיפמן אינה יודעת מה לעשות עם פרוייקט ההפרדה במקור התקוע עד הודעה חדשה, ממשיכה להמתין שיציגו לה את תוכנית הפריסה לאנטנות סלולריות שהיתה אמורה להסתיים 90 יום לאחר ישיבת המועצה בפברואר 2010, ומצהירה שהיא “לא מספיק בקיאה לדעת מה ההשלכות” של החלטת הועדה המחוזית לבטל 72 יחידות דיור שתוכננו ע”י העירייה בגובה נמוך בנחל ענבה. קולה של שיפמן בנושא הבניה בתיתורה כלל לא נשמע.

שיפמן מסבירה שהמשמעות להיות מחזיקת תיק איכות הסביבה זה “להיות יו”ר הוועדה, להוביל אג’נדה, לנתב את הדרך, ולשים את הדברים הבוערים על השולחן”. אך בשנה בה היא מחזיקת התיק לא ניכר ששיפמן עשתה משהו מהנ”ל.

נקודה נוספת בה נגע הראיון היה בנסיבות עזיבתה של לבנה שיפמן את פורום מודיעין בתפוז ובחוסר יכולתה להתמודד עם ביקורת. שיפמן עזבה את הפורום בחודש פברואר השנה, מיד לאחר השירשור הזה, אשר נולד בעקבות ברווז הראדון של מודיעין ניוז – אשר טען כי נמדדו רמות גז חריגות של גז ראדון בבתי ספר בעיר, בעוד העירייה סרבה להציג בפני המקומון את הדוחות על רמות הגז שנמדדו, דבר שהעלה את מפלס החרדה בציבור. באותו שירשור נמתחה ביקורת על העירייה שמסתירה מידע מהציבור, ועל נציגי הירוקים וינרב ושיפמן המשתתפים בפורום, אשר לא הצליחו לספק תשובות מרגיעות לציבור בעניין גז הראדון. שיפמן כתבה תחילה כי תבקש מהעירייה את דוחות הגז ראדון, אולם לאחר מכן הודעתה נעלמה, ככל הנראה משום שביקשה למחוק אותה. את דוחות גז הראדון שהבטיחה שיפמן לא ראינו עד עצם היום הזה.

בראיון טענה שיפמן בהתייחס לנסיבות עזיבתה את הפורום כי “חלילה, אני לא בורחת מתשובות, ואני לא מפחדת להתמודד עם שאלות קשות, אבל יש קו אדום.” מהו אותו קו אדום? מסתבר כי לשיטתה של שיפמן כל ביקורת עליה היא קו אדום. כך למשל לאחר שפרסמתי תמונה של שיפמן קוראת עיתון בישיבת המועצה בזמן שוינרב הציג את הצעתו לסדר, בתגובה קיבלתי משיפמן שיחת טלפון זועמת בה היא הצהירה כי תנתק עימי כל קשר. שיפמן מיהרה לחסום אותי מחשבון הפייסבוק שלה, מקבוצת הפייסבוק “מודיעין חושבת ירוק” ומהדף הציבורי שלה “מודיעין חושבת ירוק”. לאחר שאמרתי לה שתגובתה מגוחכת, שיפמן ניאותה לבטל את החסימה מהדף “מודיעין חושבת ירוק”.

על זה נאמר: If you can’t take the heat – stay out of the kitchen!

חברת המועצה לבנה שיפמן בישיבת המועצה בזמן שוינרב מציג את הצעתו

על המציאות הדמיונית עליה מדווח מודיעין ניוז לקוראיו, וכיצד הנוהג המגונה של מודיעין ניוז לפרסם תמונות ללא מתן קרדיט לצלם עלה למודיעין ניוז 25,000 ש”ח.

פתחתי השבוע את מודיעין ניוז והתפוצצתי מצחוק: עמוד השער של העיתון מודיע בחגיגיות על כך שכביכול מסלול 30 בנתב”ג יצא מפעילות, בעוד שהאמת היא שטיסות ינחתו במסלול 30 עד 1.9.11 והשימוש במסלול 30 יימשך מיד בתום השיפוצים בעוד כשנתיים. בעמוד 14 עורך הניוז אביב רון מהלל את ראש העיר בגין ״נסיונותיו הכנים״ לעצור את נתיב הנחיתה, בעוד שהחלטת רת״א באפריל אשתקד על הפעלת נתיב נחיתה בלתי מוגבל בשמי העיר התקבלה בהסכמתו המלאה של ביבס. בעמוד 18 הניוז עשה העתק הדבק להודעת הדוברות של העירייה בנושא סיום שיפוץ מסלול 26, על שלל הסילופים בה.

בעמוד 22 כותרת הניוז זועקת כביכול הוחלט על ביטול תאגידי המים בעוד שלהד”מ. בכתבה מופיעה תמונה של יו”ר תאגיד “מי מודיעין” עופר גלנץ משיט יאכטה ומתחת לתמונה נכתב “ישוט למקום אחר”, וצויין כי מדובר בצילום פרטי. בתחתית הכתבה נכתב “תגובות ממי מודיעין בהקשר זה קשה היה לקבל” בטענה שמנכ”ל מי מודיעין ירון רן הודיע על סיום תפקידו – אולם רן יפרוש לא לפני 1.9.11 וכמו כן יש ב”מי מודיעין” דוברת ושמה לימור קליפה האמונה מטעם “מי מודיעין” על מתן תגובות לעיתונות. כמו כן נטען שתגובתו של יו”ר מי מודיעין עופר גלנץ לא התקבלה עד למועד סגירת הגיליון.

פניתי לגלנץ ושאלתי אותו האם הוא סרב להגיב לפניית “מודיעין ניוז” והאם הניוז ביקש את רשותו להשתמש בתמונה פרטית שלו? גלנץ ענה כי הוא מסר תגובה לניוז בו ביום שבו קיבל את בקשת מודיעין ניוז לתגובתו, וכי אף אחד ממודיעין ניוז לא ביקש ממנו רשות להשתמש בתמונה הפרטית שלו אשר נלקחה מאלבום התמונות שלו בפייסבוק.

התייחסתי במודיעין-ווטש מספר פעמים בעבר לנוהג המגונה של מודיעין ניוז לפרסם תמונות ללא מתן קרדיט לצלם (ראו דוגמא כאן , וגם כאן), אולם המודיעין ניוז אינו לומד דבר. בחודש שעבר חייב בית המשפט השלום ברמלה את מודיעין ניוז ואת הבעלים שלו, אלי דנון, בתשלום 25,000 ש”ח פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים ושכר טרחת עורכי דין לצדדים המעורבים, לאחר שמודיעין ניוז פירסם תמונה של צלם העיתונות מידן בן יואש, ללא ציון שמו של הצלם וללא רשותו.

התמונה המדוברת תיעדה תאונת דרכים קטלנית שהתרחשה במרץ 2007 בצומת גינתון בה נהרגו שישה נוסעים. הצלם מידן בן יואש הגיע לזירת התאונה כמתנדב בארגון הצלה, ולאחר שראה שיש במקום מספיק צוותים רפואיים לטפל בנפגעים החל לצלם תמונות מהתאונה. את התמונות העביר הצלם לעיתון "מעריב" ולאתר האינטרנט של מעריב תמורת תשלום. כמו כן העביר הצלם מס' תמונות למר משה סדיה,כנציג ארגון הצלה. מר סדיה העביר את התמונות במייל לכתב העיתון "מודיעין ניוז" יהושע אשכנזי, וציין במכתבו כי מידן בן יואש המופיע באחת התמונות הוא הצלם.

מחקירתו של יהושע אשכנזי בבית המשפט עלה שאשכנזי הכיר את בן צידון כצלם עיתונות מעבודות קודמות ששניהם היה נוכחים בהם בעבר. אולם מודיעין ניוז פרסם ב-15.3.07 כתבה על תאונת הדרכים הנ”ל במסגרתה הוא פרסם את אחת מהתמונות הנ”ל, מבלי לציין את שם הצלם ומבלי לבקש את רשותו.

מודיעין ניוז טען להגנתו בבית המשפט כי בעת שקיבלו את התמונות ממר סדיה הם הבינו שהם יכולים להשתמש בתמונות כרצונם לאור ניסיון העבר עם ארגון הצלה, והניוז ניסה לגלגל את האחריות על מר סדיה ועל עמותת ידידי הצלה מודיעין.

אולם השופט זכריה ימיני הוא שופט ממולח. לפני שלוש שנים השופט ימיני לא קנה את הסיפורים של עמיקם אורן והרשיע אותו בעבירת בניה, והשופט ימיני גם לא קנה את הסיפורים של המודיעין ניוז. השופט חייב את אלי דנון והניוז לשלם לצלם מידן בן יואש פיצוי של 15,000 ש”ח ו-5,000 ש”ח שכר טרחת עורכי דין, כאשר הנסיון של הניוז לגלגל את האחריות למר סדיה ולעמותת ידידי הצלה מודיעין רק עלה לדנון ולמודיעין ניוז בתשלום 5,000 ש”ח נוספים שכר טרחת עורכי דין. סה”כ 25,000 ש”ח פלוס הוצאות משפט.

האם מודיעין ניוז ילמד סוף סוף לקח ויתן קרדיט לצלמים אשר בתמונותיהם הוא משתמש?

מודיעין-ווטש חושף: רשות המים מסרה ליועמ”ש “מי מודיעין” כבר לפני כשלוש שנים כי על מנכ”ל מי מודיעין לסיים את תפקידו ביולי 2010, אך באופן פלאי מידע זה לא הגיע לידי דירקטוריון “מי מודיעין”. יועמ”ש “מי מודיעין” הוחלף לאחרונה בשקט בשקט ובימים הקרובים אמור להיכנס לתפקידו יועמ”ש חדש. היה נתק מוחלט בין רשות המים לבין דירקטוריון מי מודיעין וראש עיריית מודיעין, אשר הילכו כסומים באפילה ולא ידעו כי המנכ”ל אותו הם מינו צריך לסיים את תפקידו ביולי 2010 – בעוד ירון רן נהנה מההפקר. כמו כן על קשיי הבנת הנקרא של המודיעין ניוז, כיצד הוא משחק ב”נדמה לי” וכיצד ברוב כשרונו הניוז שוב הצליח לחרבן את הסקופ שהיה לו ביד

לפני כשבוע פורסמה במודיעין ניוז כתבה של חנה שטרן על התפטרותו של ירון רן מתפקיד מנכ”ל מי מודיעין. להלן כותרת הכתבה:

צחקתי בקול למקרא הנ”ל, שכן כזכור יו”ר דירקטוריון “מי מודיעין” עופר גלנץ פעל נמרצות כדי להדיח את מנכ”ל “מי מודיעין” ירון רן מתפקידו, ובנובמבר אשתקד לאחר שגלנץ לא הצליח לשכנע את הדירקטוריון לערוך שימוע לרן, הגיש גלנץ על רקע זה מכתב התפטרות לביבס. אז מה פתאום שגלנץ “יפציר” ברן להישאר? חליפת המכתבים המנומסים בין גלנץ לרן יועדה בוודאי לשמור על כבודו של רן ותו לא, אך זה כנראה ניואנס עדין מדי בשביל הניוז

בתחילת הכתבה נכתב:

“רן הוא ממקימי תאגיד "מי מודיעין", אך משזרם תלונות התושבים על התאגיד התגבר, התבקש לא אחת לפרוש מהתפקיד אך סירב לעשות כן.”

אולם שתי פסקאות לאחר מכן כתוב:

“הודעת רן לא הפתיעה איש. אולי רק העיתוי.”

שוב צחקתי בקול. הודעת ההתפטרות היתה בהחלט הפתעה גדולה, שכן כאמור רן התבצר היטב בתפקידו וסירב להיפרד ממנו, כפי שיתחוור היטב גם בהמשך הכתבה. אבל העיקר שמודיעין ניוז קבעו בפסקנות שהודעת ההתפטרות “לא הפתיעה איש” – קביעה מופרכת האופיינית ל”אמינות” פרסומי הצהובון. מן הסתם מטרת קביעה מופרכת זו של הניוז היתה לגמד את הסקופ של “חדשות מודיעין” שפרסם את דבר ההתפטרות של רן שבוע לפני מודיעין ניוז. מודיעין ניוז משחק ב”נדמה לי”

בהמשך הכתבה יש התייחסות לתכתובת של גלנץ עם רשות המים הממונה על תאגידי המים, בה ביקש גלנץ מרשות המים להתייחס למהו מועד סיום כהונתו של רן על פי התקנות. רשות המים השיבה כי כהונתו של רן היתה צריכה להסתיים לפני כמעט שנה, ביולי 2010, אך למרות זאת רן התחמק מכך בתואנות שונות.

מתוך הכתבה:

עוד נרשם לגבי רן, כי לאחר תום כהונתו, לפני כעשרה חודשים, ועל רקע התמהמהותו מלפרוש מתפקידו כמתחייב, ביקש הממונה להיפגש עם רן על מנת לסיים את כהונתו ולוודא התחלת תהליך לאיתור מנכ"ל חדש, או, לחלופין, חידוש מינויו של רן, הכל כפי שיחליט הדירקטוריון.
פגישה זו לא יצאה לפועל. ברשות המים הדגישו כי הדבר קרה בעקבות ביטולים חוזרים ונשנים מצד רן בתואנות שונות.

ברשות המים גם הדגישו כי במצב זה של התמהמהות, היה על דירקטוריון התאגיד לפעול לאלתר לאיתור מנהל חדש או לחידוש מינויו של רן.

לפי המשפט האחרון הנ”ל בכתבה, רשות המים מאשימה למעשה את דירקטוריון “מי מודיעין” במחדל בכך שלא פעלו מאז יולי 2010 להחלפת המנכ”ל. זו בהחלט טענה מעניינת, אולם עיון במכתב התשובה של יועמ”ש רשות המים שנשלח ב-5 לאפריל 2011 (ובפרט בסעיף 4 במכתב המובא להלן) מעלה שרשות המים כתבה משהו אחר לגמרי:

סעיף 4 לעיל קובע כי כעת, במועד כתיבת המכתב בחודש אפריל 2011 (9 חודשים לאחר יולי 2010) על דירקטוריון החברה לפעול לאלתר לאיתור מנהל חדש (או לחידוש מינויו של רן). כלומר, בניגוד לנכתב בכתבה בניוז (“היה על מי מודיעין לפעול לאלתר”), אין פה שום אמירה של רשות המים על מחדל כביכול בעבר של דירקטוריון “מי מודיעין”. כפי שהמחשתי בפרשיית הברווז העיתונאי של “מודיעין ניוז” בנושא גז הראדון, במודיעין ניוז מתקשים מאוד בהבנת הנקרא

שימו לב שבסעיף 2 במכתב לעיל של רשות המים חבוי סקופ שבמודיעין ניוז כנראה גם לא הצליחו להבין את חשיבותו שכן הם כלל לא דיווחו עליו בכתבתם. בסעיף 2 נכתב כי עמדת רשות המים לפיה סיום כהונתו של רן הוא ביולי 2010 הובהרה היטב כבר לפני כשלוש שנים ליועמ”ש של “מי מודיעין”. ליועמ”ש “מי מודיעין” יש חובת אמונים לתאגיד “מי מודיעין”, והוא גם משתתף בישיבות דירקטוריון “מי מודיעין”. השאלה המתבקשת היא כיצד זה שהמידע על כך שכהונתו של רן צריכה להסתיים ביולי 2010 לא הגיע לידיעת דירקרטוריון “מי מודיעין”?!

התשובה שקיבלתי לשאלה זו מגורמים ב”מי מודיעין” היא שיועמ”ש “מי מודיעין” היה מקורב לירון רן, וכי היועמ”ש הודיע לפני כחודשיים על סיום כהונתו, ועוד שבוע-שבועיים צפוי להתמנות יועמ”ש חדש לתאגיד.

העובדה כי מודיעין ניוז פיספס את סיפור היועמ”ש למרות שהיה להם את המסמך ביד היא עוד דוגמא כיצד מודיעין ניוז אלוף בלחרבן סקופים גם כאשר הסקופ נמצא אצלם ממש מתחת לאף

הדבר התמוה ביותר שעולה ממכתבה של רשות המים הוא שהיה נתק מוחלט בין רשות המים לבין דירקטוריון “מי מודיעין” וראש עיריית מודיעין. רשות המים ידעה מזה שנים שכהונת מנכ”ל “מי מודיעין” צריכה להסתיים ביולי 2010, אך רשות המים לא פנתה מיוזמתה לדירקטוריון מי מודיעין על מנת להתריע וליידע אותה על כך, גם לאחר שרשות המים לא הצליחה אפילו להיפגש עם ירון רן במשך 9 חודשים תמימים עקב חמקנותו. זוכרים את הפוסט “ירון רן החמקן”?

מאידך דירקטוריון מי מודיעין וראש עיריית מודיעין הילכו כסומים באפלה, לא היה להם מושג קלוש מתי צריכה להסתיים כהונתו של המנכ”ל (אשר ממונה לתפקידו על ידי דירקטוריון “מי מודיעין”), והם נזכרו רק לפני חודש לברר פרט “שולי” זה.

איזו פארסה

בעקבות כתבת ביקורת מבריקה של עמליה שנוולד ב”חדשות מודיעין” על הטקס העירוני ליום הזיכרון לשואה, דוברו של ביבס יצא בראש מתקפה אישית בוטה על הכתבת הסוררת – מתקפה אליה התגייסו ראשי מועצת הנוער. עורכת “חדשות מודיעין” דנה יופה נכנעה ללחץ והפכה את דמה של הכתבת שלה להפקר.

בשבוע שעבר התפרסמה ב”חדשות מודיעין” כתבת ביקורת נוקבת ומבריקה של עמליה שנוולד על טקס יום השואה העירוני שהובל ע”י תלמידי שכבה י”ב של עירוני א’. היתה זו כתבה מעמיקה ומרתקת שהושקעה בה מחשבה רבה בניסיון לנתח את מה שצרם לכתבת בטקס הנ”ל, תוך פרגון גם לדברים חיוביים בטקס. 

עיקרה של הביקורת לא היה מכוון לבני הנוער אלא למקבלי ההחלטות בעירייה שבחרו בקונספט לטקס יום זיכרון עירוני לשואה, כפי שמעידה היטב הפיסקה המסכמת של הכתבה:

“בתצורתו הנוכחית, טקס יום השואה נועד לרגש ילדים ואת אלה שיום השואה מבחינתם הוא בור חתום, שרק זעזוע מלאכותי ישחרר ממנו קצת כאב. במבוגרים, בכואבים ממילא, הטקס הזה לא נגע. יותר מזה: בחלקם – ולא רק לי, מבטיחה – הוא פגע.

לא באשמת השמיניסטים המקסימים שנסעו לפולין והבטיחו לעצמם להעביר את מה שהרגישו הלאה; באשמת ההוא שחשב שמה שילדים מרגישים בפולין יכול להיות טקס יום זיכרון עירוני לשואה, בעיר שעשרות אחוזים ממנה הם דור ראשון ושני לסיוט האמיתי ההוא.”

שנוולד גם הצביעה על כך שלמרות שבטקס נכחה נציגות נכבדה לקהל דתי, בכלל זה רב העיר אלחרר, העירייה בחרה לשלב בטקס נערות רוקדות (ככל הנראה מבורות או חוסר מחשבה), ובכך העירייה גרמה לנהירה המונית של הגברים הדתיים מהמקום, שכן צפייה בנערות רוקדות אסורה לגברים על פי ההלכה.

 
נערות רוקדות בטקס העירוני ליום הזיכרון לשואה (צילום: חורחה נובומינסקי, באדיבות עיריית מודיעין)

בכתבתה חרגה עמליה שנוולד מהמוסכמות בין העירייה לבין המקומונים אשר יונקים מעטיני העירייה, לפיהן אל למקומונים למתוח ביקורת נוקבת על העירייה, אלא לכל היותר ביקורת מאופקת ומרומזת. זכור כיצד ביולי אשתקד ביבס רתח מזעם לאחר כתבת שער של “חדשות מודיעין” על נפילת הביבסטיליה אשר חרגה מהמוסכמות הנ”ל, דבר שהביא לקיצוץ במודעות הפרסום של העירייה במקומון.

דובר העירייה אלעד שמעונוביץ רתח מזעם על הכתבת הסוררת, והוא ביצע בה זובור מעל דפי העיתון, מן הסתם למען שכתבי המקומונים יראו ויראו – בדומה לזובורים שביבס ודוברו ביצעו בחבר המועצה הסורר, אלכס וינרב. מי שיפתח את גיליון “חדשות מודיעין” השבוע ידהם לראות בעמוד השני של העיתון לא פחות מארבעה מכתבים מתוזמרים היטב שתוקפים בשצף קצף את עמליה שנוולד.

כותבי המכתבים הם:

1. דובר העירייה אלעד שמעונוביץ.
2. יו”ר מועצת הנוער גוון מגר (מסיבות עלומות הושמט תפקידה ממכתבה)
3. דובר מועצת הנוער יובל ניר.
4. תלמידת י”ב מעירוני א’ שבחרה להישאר בעילום שם.

מהיכרותי את שיטות העבודה של דובר העירייה אלעד שמעונוביץ אני מניח כי בנוסף לכתיבת המכתב החריף עליו הוא חתום ואשר פרסומו במקומון מהווה אקט חריג ביותר ביחסי דוברות ומקומונים, היתה לשמעונוביץ גם יד ורגל בגיוס ודירבון של חברי מועצת הנוער לכתוב ולשלוח את המכתבים הנ”ל, ובהפעלת לחץ על מערכת “חדשות מודיעין” לפרסם את המכתבים – שתכליתם להדוף את הביקורת שנמתחה כאמור בעיקר על העירייה. 

בניגוד לביקורת המנומקת היטב של שנווולד, מכתביהם של דובר העירייה ונציגי מועצת הנוער מאופיינים במתקפה אישית בוטה על כתבת המקומון, תוך חוסר יכולת מוחלט לקבל ולהתמודד עם הביקורת שנמתחה בכתבה.

למרבית הכלימה, המכתבים יוצאים בגלוי נגד עצם הזכות של כתבת מקומון להביע את דעתה ולמתוח ביקורת על טקס עירוני, ובכך הם רק מעידים על תפיסת עולמם המביכה והרדודה של כותבי המכתבים:

יו”ר מועצת הנוער גוון מגר:

“לא ברור לי איך מרשים לכתבה כזאת להתפרסם”
”הקטעים משקפים את מה שאנחנו עברנו ואף אחד לא יכול להגיד שהם אינם טובים או מרגשים”
”מי שלא קלט את המסר כנראה אטום!”
”אנו נשמח כי בשנה הבאה תיחסך מאיתנו נוכחותה והגיגיה המיותרים של הכתבת, את לא מוזמנת ואל תבואי”

תלמידת כיתה י”ב ששמרה על עילום שם:

“אם אותך הטקס לא ריגש אז אני לא יודעת עד כמה את מחוברת ליום השואה”

דובר העירייה אלעד שמעונוביץ:

“לא הצלחתי להבין מהיכן מגיעה כמות כזו של רשעות וציניות. תהיתי מה מקורה, האם זה תסכול, קנאה או סתם צרות עין המביאה אדם לכתוב בארסיות כזו בלי שום קשר למציאות.

“אנחנו שואלים, מי שמך? מהיכן החוצפה והתעוזה להתבטא כך”

“אין ספק כי בעיני רבים הבחילה היחידה שעלתה היא מכתבתה המזעזעת”

למרבית הבושה, דנה יופה, העורכת החדשה של “חדשות מודיעין”, התקפלה בפני הלחץ ופרסמה מעל דפי עיתונה את הטקסטים שתוקפים ומשפילים את כתבת “חדשות מודיעין”, ובכך הפכה את דמה של הכתבת שלה הפקר.

דוברו של ביבס ממחיש היטב את פשיטת הרגל החינוכית של עיריית מודיעין בתקופתו של ביבס – בה אין שום  יכולת לקבל ביקורת, ובמקום להתמודד עם הביקורת באופן ענייני, בין אם בישיבת המועצה ובין אם מעל דפי המקומונים, ראש העיר ודוברו עוסקים בהתקפות אישיות על מי שמותח את הביקורת.

זו המורשת של מר ביבס, ואנו רואים לעיל כיצד ביבס מנחיל תפיסה בריונית ומעוותת זו לבני הנוער ולמנהיגיהם.

המקומון “זמן מודיעין” מרשת “מעריב” שדעך בשנים האחרונות נסגר סופית. עורך “חדשות מודיעין” יואל תמנליס פרש היום מתפקיד עורך המקומון ויקדיש את זמנו ומרצו לכתיבה במקומון. העורכת החדשה של “חדשות מודיעין” היא דנה יופה, אשר בעבר ערכה את “זמן מודיעין”. 

בשבוע שעבר התפתח בבלוג שלי ביבי-ווטש (בו אני כותב מדי פעם את הגיגי בנושאי אקטואליה ותקשורת ארצית) דיון ער עם עיתונאי “מעריב” בן דרור ימיני. הדיון התעורר בעקבות פוסט ביקורת שכתבתי על מאמרים של בן דרור ימיני ושל קלמן ליבסקינד שהתפרסמו ב”מעריב”, אשר תקפו את השופטת רות רונן בעקבות פסיקה שלה בעתירת חופש המידע שהגישה עמותת “גישה”. ימיני הבטיח להתייחס בהרחבה לנושא בטור שלו במוספשבת של “מעריב”, ולכן בניגוד להרגלי קניתי את “מעריב” ביום שישי. הופתעתי לראות שהמקומון “זמן מודיעין” לא היה כלול בגיליון ”מעריב”, אך לא יחסתי לכך משנה חשיבות.

הערב קיבלתי הודעה מיואל תמנליס, עורך חדשות מודיעין, שמסר כי לפני חודש ביקש מהבעלים של “חדשות מודיעין” (משה יוסף, בעל סוכנות ביטוח ומו”ל ספר הטלפונים המקומי) לשחרר אותו מתפקיד עורך המקומון מסיבות אישיות, וכי בקשתו מולאה החל מהיום, 1 למאי. תמנליס ימשיך ב”חדשות מודיעין” ויפנה את זמנו ומרצו ככתב חדשות וכתב מוניציפאלי. העורכת החדשה של “חדשות מודיעין” היא לא אחרת מאשר דנה יופה, שעד כה כתבה וערכה את עמודי החדשות של מודיעין במקומון “זמן מודיעין” מרשת “מעריב”.

לפני שנה בדיוק עדכנתי בפוסט “זמן מודיעין: מקומון הולך ונעלם” על  כך ש”זמן מודיעין” חדל להתקיים כמקומון עצמאי, והמקומון שנושא כעת את השער “זמן מודיעין” הוא למעשה המקומון “זמן תל אביב”, המופק מתוך מערכת “זמן תל אביב” ברחוב קרליבך בת”א. מערכת “זמן מודיעין” שפעלה במרכז המסחרי לב רעות נסגרה אז, והופסקה החלוקה חינם של “זמן מודיעין” במרכזים המסחריים בנפרד מ”מעריב”.

כעת מסתבר כי ”זמן מודיעין” השלים את תהליך העלמותו, והוא נסגר. “מעריב” הגיע להסכם עם “חדשות מודיעין” לפיו המודעות שפורסמו ב”זמן מודיעין” יתפרסמו ב”חדשות מודיעין”. “חדשות מודיעין” יכלול מעתה בשמו גם את המילה “זמן” (“חדשות זמן מודיעין” או “זמן חדשות מודיעין”?). לדברי תמנליס “חדשות מודיעין” ימשיך להיות מקומון עצמאי.

הסכם זה יחזק מן הסתם את חוסנו הכלכלי של “חדשות מודיעין”. קוראי הבלוג הותיקים זוכרים שלפני שלוש שנים עמדה על הפרק עיסקה דומה בין “מעריב” לבין GO443, אך העיסקה התפוצצה ברגע האחרון.

כעת נותרו במודיעין חמישה מקומונים שיתחרו על עוגת הפרסום המקומית, מתוכם שלושה מקומונים של רשתות ארציות (ידיעות תקשורת, “העיר” של רשת שוקן ו”גל גפן”) ושני מקומונים עצמאיים (“מודיעין ניוז” ו”חדשות מודיעין”). אגב, בזמן האחרון גם אתר החדשות המקומי mcity משקיע מאמצים לגייס מפרסמים, ומי שמוביל מאמצים אלה הוא קובי אור, כתב “חדשות מודיעין”.

יואל תמנליס ערך את “חדשות מודיעין” מאז היווסדו לפני שנתיים וחצי, והצליח לבסס אותו כמקומון המשפיע על סדר היום העירוני. אאחל מכאן הצלחה ליואל שיקדיש כעת את מיטב זמנו ומרצו לכתיבה, ואיחולי הצלחה לדנה יופה בתפקידה החדש כעורכת “חדשות מודיעין”.

להלן הגיליון של “זמן מודיעין” בו דנה יופה הכתירה את “מודיעין ווטש” כ”אימת העיר”:

דנה יופה בחרה לא להגיב.

ראש העיר הצהיר על “השקעת משאבים חסרת תקדים” בתקשוב בחינוך, אולם בדיקת הנתונים מעלה שמדובר בעוד ביבס-בלוף. מדוע ביבס משקיע הון עתק בספורט במקום בחינוך, בעוד מודיעין ממשיכה לדשדש הרחק מאחור במספר תלמידים גבוה למחשב בהיקף של פי 2-3 מהערים המובילות, כאשר אפילו ירוחם שמה אותנו בכיס הקטן (5.5 תלמידים למחשב במקום 14.2 תלמידים למחשב במודיעין)? רוב המקומונים סיננו את התעמולה של העירייה לגבי “ההשקעה חסרת התקדים” כאשר החריג הבולט הוא “חדשות מודיעין” אשר חזר כמו תוכי מילה במילה אחר הודעת דוברות העירייה.

עיריית מודיעין הפיצה בשבוע שעבר הודעה לעיתונות בה היא הצהירה על “השקעת סכום חסרת תקדים” בתחום התקשוב, ברכישת מחשבים, כיתות חכמות וציוד הקפי בבתי הספר בעיר, בהיקף של 1.276 מיליון ש”ח. אין מדובר בתקציב לשנה אחת אלא בתקציב רב שנתי, והמימון הוא מימון משותף של העירייה, מפעל הפיס ומשרד החינוך, ולא ברור מנוסח ההודעה מה הסכום שאותו משקיעה העירייה מכיסה.

ראש העיר חיים ביבס מצוטט בגוף ההודעה במלים אלה:

"השקעת המשאבים חסרת התקדים הזו בתחום המחשוב במערכת החינוך היא במטרה לשפר את חווית הלימוד וההישגים של הילדים שלנו. הפרויקט זכה להצלחה גדולה מאוד בבתי הספר בעיר והביא לשיפור בהישגי התלמידים והתעניינותם בחומר הנלמד. מודיעין, מכבים-רעות מתגאה באחת ממערכות החינוך המובילות בישראל ועלינו מוטלת החובה להמשיך לפעול ולהשקיע על מנת לשמור על כך ולהתקדם עם הטכנולוגיה העתידית".

השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהשקעת משאבים חסרת תקדים או שמא מדובר בעוד ביבס-בלוף?

הודעת העירייה מדברת על רכש 80 מחשבים חדשים ל-4 בתי ספר (20 מחשבים לכל בית ספר), רכש כמות לא ברורה של מחשבים בתקציב נוסף של 250 אלף ש”ח, וכן רכש 19 כיתות חכמות המתווספות ל-40 כיתות חכמות קיימות בעיר. המועצה מקומית טורעאן רכשה 100 מחשבים לבתי ספר ב-300 אש”ח, ועל כן נעריך כי ב-250 אש”ח העירייה רוכשת 83 מחשבים, כאשר ביחד עם 80 המחשבים האחרים מדובר ברכש 163 מחשבים בפריסה רב שנתית.  מאידך עיריית מודיעין בראשות של ספקטור הודיעה בתחילת 2007 כי היא רכשה בשנה האחרונה כ-200 מחשבים לתלמידים.

השוו במטותא רכש של 163 מחשבים על פני כמה שנים בעידן היחצנות של מר ביבס לבין רכש של כ-200 מחשבים בשנה ע”י העירייה בתקופתו של ספקטור. “השקעה חסרת תקדים” או עבודה בעיניים?

פרוייקט הכיתות החכמות הוא פרויקט של משרד החינוך שהחל בשנת 2008. הכיתות החכמות הראשונות במודיעין נחנכו רק לפני שנה, באפריל 2010, ולדברי הודעת העירייה יש בעיר כבר 40 כיתות חכמות. לאור נתונים אלה האם תוספת של 19 כיתות חכמות בפריסה רב שנתית היא “השקעה חסרת תקדים” או עבודה בעיניים?

בתחילת 2007 דיווחה עיריית מודיעין בראשותו של ספקטור כי יש בעיר 1,100 מחשבים על 15,000 תלמידים, שהם 13.6 תלמידים למחשב. בשלהי 2010 פרסם YNET נתונים של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, לפיהן מספר התלמידים למחשב במודיעין התדרדר לכדי 14.2 תלמידים למחשב – שיעור גבוה פי כמה בהשוואה לערים מובילות כגון חולון (6.9 תלמידים למחשב), ת"א (7.2) כפר סבא (7.4), חיפה (8), בית שאן (4), נצרת עילית (4.8) וירוחם (5.5).

לאור הנתונים הנ”ל, האם מערכת החינוך במודיעין בכל הקשור לתקשוב היא “אחת ממערכות החינוך המובילות בישראל” או אחת מהערים המפגרות בישראל?

מדוע מר ביבס עובד עלינו בעיניים ושופך עשרות מיליוני שקלים מהתקציבים הפנויים בנושא הספורט במקום לקדם את החינוך של ילדנו?

בחרת ביבס – בחרת בחינוך או בחרת בספורט?!

עיון במקומונים השבוע מעלה כי רוב המקומונים סיננו את תעמולת העירייה כביכול מדובר בהשקעת סכום “חסרת תקדים” למעט גל-גפן אשר שם את הביטוי “חסר תקדים” במרכאות, ו”חדשות מודיעין” אשר העתיק את הודעת דוברות העירייה מילה במילה

לאחר שהוגש לאחרונה כתב אישום נגד יו”ר “הירוקים” פאר ויסנר בגין עבירות זיוף וקבלת דבר במרמה, ראש עיריית ת”א רון חולדאי אילץ את ויסנר להשעות את עצמו מתפקידו כסגן ראש העיר. על רקע זה נוצר קרע בהנהלת מפלגת הירוקים בה חבר אלכס וינרב, אשר נמנה עם הפועלים להדחתו של ויסנר. הפלא ופלא, מודיעין ניוז ניצל זאת כדי לבצע זובור נוסף בוינרב, מבלי שאפילו דיווח לקוראיו על כתב האישום שהוגש נגד ויסנר. 

היריבות הפוליטית בארגונים הירוקים ידועה זה מכבר. התוצאה שלה בבחירות האחרונות לכנסת היתה פיצול כוחות והתמודדות בנפרד של שתי תנועות לכנסת – מפלגת “הירוקים” הוותיקה בראשות פאר ויסנר, והתנועה הירוקה בראשות אלון טל שרצה במשותף עם “מימד”. שתי המפלגות לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה.

בחודש ינואר השנה הוגש כתב אישום נגד פאר ויסנר בעבירות זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף ובקבלת דבר במרמה. על-פי כתב האישום, ויסנר ביצע את העבירות הנ”ל במטרה להפחית את תשלום הארנונה לעיריית ת”א בה הוא מכהן כסגן ראש עיר בשכר. לאחר שראש עיריית ת”א רון חולדאי הבהיר לויסנר כי אם לא ישעה את עצמו הוא יושעה ע”י הנהלת העירייה, ויסנר נאלץ לצאת לחופשה ללא תשלום וללא ההטבות הנלוות לתפקיד עד להכרעה המשפטית בעניינו, וחברי מועצה אחרים מונו למלא את התפקידים המוניציפאליים בהם החזיק ויסנר לפני שהוגש נגדו כתב האישום.

על רקע זה התקיימה בשבוע שעבר ישיבת הנהלת מפלגת הירוקים (עימה נמנה גם מיודענו אלכס וינרב), בה עלתה לדיון שאלת הדחתו של ויסנר מתפקיד יו”ר המפלגה. מדווח זמן תל-אביב:

מפרוטוקול שערך וינרב לאחר הישיבה עולה כי התקיימה הצבעה, והיה רוב להדחתו של ויסנר, שנגדו הוגש לפני כחודשיים כתב אישום בגין מרמה וזיוף, ומינויו של ליליאן תחתיו, בין היתר בטענה שתקנון המפלגה אוסר על יו”ר לכהן בתפקידו יותר משתי קדנציות.

בעקבות הפרסום התעוררה סערה בקרב הנהלת המפלגה, כאשר רועה ועזרא מתעלמים מהנושא המהותי – רצונם של חלק מחברי ההנהלה להדיח את ויסנר – וטוענים בתוקף שהפרוטוקול שערך וינרב הוא מפוברק וחסר כל בסיס. לטענתם, לא נערכה הצבעה בנושא ולכל היותר מדובר בדיון לא פורמלי.

במה שהם מגדירים כתגובה לתככים, הודיעו ויסנר ועזרא לווינרב ולליליאן על השעייתם מהנהגת המפלגה. במכתבים שנשלחו לשניהם נכתב שהעילה להשעיה היא הפרת תקנון המפלגה במספר מקרים.

פאר ויסנר מודיע על תמיכת ה”ירוקים” במועמדותו של וינרב לראשות העיר, ספט’ 08 (צילום מנחם בנטוב, באדיבות mcity)

בעוד הכתבה הנ”ל בזמן ת”א מתארת באופן מאוזן את הקרע ב”ירוקים”, ראו את הדיווח המגמתי והעוין כלפי וינרב שמתפרסם השבוע ב”מודיעין ניוז”. בדיוק כפי שמודיעין ניוז עשה לוינרב לפני חודשיים כאשר השחיר את שמו בשאלות צולבות ומאשימות כביכול העלים מסמכים בשווי רבע מיליון ש”ח, גם כאן הניוז השחיר את וינרב באופן ניסוח השאלות:

וינרב, כבר מריבות?

כך אתה גומל לויסנר שהכניס אותך לירוקים?

מדוע הפרוטוקול שכתבת לא תואם את הפרוטוקול הרשמי שההנהלה הוציאה?

לויסנר: אתה מתחרט על שצירפת את וינרב למפלגת הירוקים ולהנהלתה?

לויסנר: האם מפלגת הירוקים עומדת לסלק את וינרב משורותיה?

לו הייתי בנעליו של וינרב הייתי כבר מזמן מחרים את המודיעין ניוז.

מה שמדהים במיוחד הוא שבכל הכתבה במודיעין ניוז לא מוזכר ולו במילה הרקע לישיבה הנ”ל, קרי העובדה שפאר ויסנר הועמד לדין בעבירות חמורות של זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף ובקבלת דבר במרמה, ונאלץ להשעות את עצמו מתפקידו בעיריית ת”א.

זו עוד דוגמא מיני רבות לסיקור המעוות, המניפולטיבי והבריוני של מודיעין ניוז, עבורו המונח “אתיקה עיתונאית” זו מילה גסה.

במקום להפנות אצבע מאשימה לראש העיר על התקציבים הקטנים המוקצים לתרבות ביחס להשקעות הענק בספורט, גל-גפן מעלה על המוקד את מנהל מחלקת תרבות אלון שמידט -שכן כידוע את ביבס יש לאתרג. העירייה סרבה לבקשת גל-גפן לראיין את שמידט, אולם המקומון הציג תגובות שבושלו לדעתי ע”י דובר העירייה בתור “ראיון עם אלון שמידט”. כדאי שמי שמאשים את העירייה בשמרנות ייזכר כיצד תרם לכך בסיקורו להצגה אבניו Q באירוע הפתיחה של היכל התרבות בה טען שמדובר בפורנוגרפיה.

בגיליון השבוע של גל-גפן מתפרסמת כתבה נרחבת המהווה סיכול ממוקד למנהל מחלקת תרבות בעירייה, אלון שמידט, כפי שאפשר לראות בנקל כבר בעמוד השער הנ”ל.

הכתבה משתרעת על פני חמישה עמודים, כאשר העורך בחר כותרות שנכנסות באופן אישי בשמידט כגון “עיר עם מנוף מחפשת תרבותניק עם מעוף”, “אולי מודיעין גדולה עליו?”. הטענה המרכזית השזורה כחוט השני בכתבה היא: יש מתכונת חוזרת של אירועים שמחלקת תרבות מריצה מדי שנה (צלילי סתיו, עדלאידע, עפיפוניאדה, אירועי יום העצמאות וכו’), כאשר הקו המוביל הוא קו שמרני עם מעט חדשנות, גיוון ורעיונות חדשים. כידוע גרפל מתוסכל מזה זמן רב מכך שאין בעיר פסטיבל עירוני גדול שישים את מודיעין על מפת תיירות הפנים.

באופן אישי אני סבור שאלון שמידט עושה עבודה מצויינת ומפיק ומארגן אירועים עירוניים ברמה גבוהה במסגרת התקציב שעומד לרשותו. יפה שגל-גפן הרימו כתבה יסודית ומעמיקה בנושא התרבות, וטוב שניתנת במה בולטת להשגות וביקורת על התרבות בעיר. אולם חבל שגרפל מנצל את עיתונו להתקפה אישית על מנהל מחלקת תרבות, ואני תוהה כיצד גרפל היה חש לו היה מפרסם עיתון אחר כתבת שער עליו בה היה נכתב “האם גל-גפן גדול עליו?”.

את הטענות לגבי סדרי העדיפויות העירוניים ולהיקף המשאבים הדל המופנה לתרבות ביחס למשאבי הענק המופנים לנושא הספורט צריך כמובן להפנות לראש העיר חיים ביבס – אבל כידוע המקומונים נוטים לאתרג את ביבס משום שהם חוששים מנחת זרועו, ותחת זאת מנהל מחלקת תרבות מהווה מטרה קלה. המרואיין זוהר רוזן היה היחיד ששם את האצבע על כך שהאחריות למדיניות ולסדרי העדיפויות העירוניים בנושא תרבות הם של ראש העיר ומחזיק תיק התרבות מוטי גרונר:

“את ראש העיר, תרבות לא מעניינת. לראש העיר נוח שמנהל התרבות יעבוד על פי התיק עם התקציב המצומצם”.

גם את הטענות לנטיה לשמרנות יתר בתכנון האירועים צריך להפנות לראש העיר. אני מציע להיזכר במהומה הרבתי שחוללה בחירתה של מנהלת היכל התרבות במודיעין בהצגה אבניו Q לאירוע הפתיחה. אזכיר גם כי הן המודיעין ניוז והן איציק גרפל (אז עורך אתר GO443) טענו ברוב בורותם בסיקור שלהם על אותו אירוע כי מדובר בפורנוגרפיה. אין פלא כי הלקח שהופנם מאותו ארוע ע”י קברניטי העיר הוא שעדיף להיות שמרנים באירועים גדולים וללכת על בטוח, ואם מר גרפל סובל מחוסר ריגושים הוא יכול להאשים את עצמו על סיקורו של מופע הבובות כפורנוגרפיה.

בהמשך הגיליון מובא ראיון עם אלון שמידט (עמ’ 44) בו שמידט מתמודד עם הטענות השונות שהועלו נגדו בכתבה.  אולם כאשר קראתי את תשובותיו של שמידט, זיהיתי בנוסח של חלק מהתשובות את חותמו היחצני והתעמולתי המובהק של דובר העירייה. הידיים אולי ידי אלון שמידט, אולם הקול הוא קולו של אלעד שמעונוביץ.

ראו למשל את תשובתו של אלון שמידט לטענה המרכזית בכתבה לגבי השמרנות והשבלוניות באירועים:

הלוא רובה המכריע של התשובה הנ”ל הם משפטים יחצניים שנכתבו בוודאי ע”י דובר העירייה, אשר נועדו להסוות את היעדר ההתמודדות לגופה של  הטענה שהעירייה דבקה מדי שנה בפורמט זהה באירועים המרכזיים בעיר.

פשפשתי בארכיון מודיעין-ווטש ומצאתי פוסט בדיוק לפני שנה ("מובילים בעבודה בעיניים"), שהתייחס לכתבה של עורך גל גפן איציק גרפל בגל-גפן 1011 עמוד 24 בה הוא הביא לידיעת הציבור את העובדה המעניינת כי העירייה סרבה בתוקף לבקשתו לראיין את הפרוייקטור של אזור התעסוקה, רון ברזני:

גרפל סרב אז לקבל תנאים אלה ותחת זאת דיווח לציבור על סרובה התמוה של העירייה לאפשר את הראיון, דבר שעשוי להעיד כי יש לה מה להסתיר. לפיכך הפניתי לגרפל את השאלה הבאה בפורום מודיעין בתפוז:

האם הפעם דוברות העירייה הסכימה לבקשתך לראיין את מנהל מחלקת תרבות, או שמא היא סרבה לבקשתך גם הפעם, ואילו אתה התקפלת והסכמת לשחק לפי כללי המשחק שמכתיבה דוברות הפראבדה, לא דיווחת לקוראיך על סרובה לקיים ראיון חופשי עם מנהל מחלקת תרבות  ושלחת את השאלות במייל – מה שמסביר את התשובות היחצניות והתועמלניות לחלק מהשאלות, אשר בוודאי שוכתבו ע"י דובר הפראבדה. ראיון עם מנהל מחלקת תרבות או ראיון עם דובר העירייה

גרפל סרב להשיב לשאלה וטען כי “זה ממש לא העסק שלך”.

בשורה התחתונה, עורך גל-גפן איציק גרפל נכנע לתנאי העירייה ולא קיים ראיון עם שמידט, אלא הציג את התשובות שבישל לדעתי דובר העירייה בתור “ראיון עם אלון שמידט” במקום להציג זאת כ”תגובת העירייה” או “תגובת דוברות העירייה”.

כיצד התנהלות זו של גרפל מתיישבת עם הביקורת הנוקבת שהוא מתח לפני שנה על סירובה של העירייה לראיין את ברזני, אשר גרפל מצא אז לנכון לשתף במחאה עם הציבור?

לגרפל פתרונים.