מודיעין-ווטש

ב-4.11.95 השתתפתי בעצרת “כן לשלום – לא לאלימות” שנערכה בכיכר מלכי ישראל, אשר בסופה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. הבטחנו אז לא לשכוח את הרצח, אך  15 שנה לאחר מכן, ראש עיריית מודיעין חיים ביבס ביטל בהינף יד את טקס הזיכרון לציון רצח רבין. 

במוצאי שבת 4 בנובמבר 1995 השתתפתי בעצרת התמיכה ברבין ובממשלתו שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל תחת הכותרת “כן לשלום – לא לאלימות”. באותם ימים הוביל מנהיג הליכוד וראש האופוזיציה בנימין נתניהו מסע דה-לגיטמציה חריף ליצחק רבין ולממשלתו, וקריאות “רבין בוגד” הדהדו בהפגנות בהן הופיע נתניהו.

ב-1.11.95, שלושה ימים לפני העצרת בכיכר, התארח ראש הממשלה יצחק רבין באולפן “מוקד” בערוץ 1, ואמר שם כך (תמליל השיחה מתחת לקטע הוידיאו):

רבין: “ראיתי את ההפגנה בירושלים, שבה הופעתי בתמונה של איש גסטאפו. ראיתי ח”כ ושר לשעבר של הליכוד, דוד לוי, מגורש ע”י ציבור מוסת. ראיתי את האלימות לפני הכנסת. פנה אלי חבר הכנסת ויו”ר הליכוד נתניהו ביום חמישי או שישי לפני שנסעתי לארה”ב [בבקשה] לפגישה.

באתי הביתה ביום שישי אחה”צ, ראיתי הפגנה, כרזות של “הליכוד”, זעקות “בוגד!”, “רוצח!”. אמרתי זו הרי איוולת תהיה מצידי לשחק בצביעות של הליכוד, של יו”ר הליכוד. הוא ישב שם ונאם תחת תמונות הגסטאפו, הוא מציע לי להיפגש, ועושה הפגנות. אני אינני מאמין לו!

מראיין: זה ילך ויחריף עד הבחירות

רבין: “יכול להיות – אם הליכוד יחליט כך! לא אנחנו יוצרים את האלימות!”

העצרת ב-4.11.95 היתה מרגשת מאוד. הגיע קהל רב והיתה לנו תחושה של התרוממות רוח, והרגשה שנתנו מענה ניצח לכל קריאות “הבוגד”. אפילו היריבים הוותיקים יצחק רבין ושמעון פרס התחבקו, החליפו ביניהם חיוכים, שרו ביחד את “שיר לשלום” ונראו כמו זוג יונים.

בתום העצרת נשארנו לרקוד בכיכר, לצלילי “ארץ טרופית יפה” של יהודית רביץ. לפתע המוזיקה נקטעה. חשבנו שמדובר בתקלה טכנית, ולאחר כמה דקות שהמוסיקה לא התחדשה הגענו למסקנה שהמסיבה הסתיימה והגיע הזמן ללכת הביתה.

פסענו לאורך שד’ דוד המלך לכיוון בי”ח איכילוב ובדרך ראינו שוטרים שרצו בבהילות לכיוון בי”ח איכילוב, אחד מהם החרים אופנוע של אזרח – מסוג הדברים שרואים רק בסרטים. שאלנו אחד מהם מה קרה, והוא השיב לנו שרבין נורה.

עלינו במהירות לחבר שגר בסמוך, הדלקנו את הרדיו ואת הטלויזיה, אולם לא היו עדיין שום דיווחים על הירי. לאחר כעשרים דקות הגיע הדיווח הראשון של ירון קנר בקול ישראל על כך שנשמעו יריות לפני שרבין נכנס לרכבו. הדיווחים המבולבלים החלו לזרום אט אט (מומלץ מאות לצפות כאן), למדנו שרבין נפגע ומטופל באיכילוב, לאחר מכן נמסר שרבין פצוע קשה, ובשעה 23:15 לאחר דקות ארוכות ומורטות עצבים, יצא מנהל לשכתו של ראש הממשלה איתן הבר אשר מסר את ההודעה הבאה לכלי התקשורת:

“ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הבטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב.

הממשלה תתכנס בעוד שעה לישיבת אבל בתל-אביב. יהי זכרו ברוך.”

באותו לילה חזרנו ובכינו בכיכר, שלימים הפכה לכיכר רבין. הרגשנו שישראל כמדינה דמוקרטית נגמרת לנו מול העיניים. מי היה מאמין שראש ממשלה בישראל ירצח על רקע מחלוקת פוליטית?

להלן תקציר מצולם המתעד את אירועי אותו לילה ואת האבל שירד על האומה כולה. בדקה 1:42 ניתן לראות אותי יושב בחולצה שחורה ובוהה בעצב בכיכר רבין:

בשנים שחלפו מאז הרצח התנהל מאבק על אופן ציון רצח רבין. העצרת המרכזית בכיכר רבין הפכה לצערי בעיקר למפגן של השמאל למען תהליך השלום ולהנצחת מורשת רבין. אני חושב שזו טעות, משום שחלק גדול מהציבור חלק על דרכו המדינית של רבין, והוא אינו יכול להזדהות עם מורשת זו. רבין עצמו היה אדם לא סובלני, שנטה לנפנף מעליו בזילזול אנשים שלא הסכימו עימו. רבים מאיתנו זוכרים כיצד התייחס בביטול למתנחלים שעמדו להיפגע משמעותית כתוצאה מהסכמי אוסלו כאל “פרופלורים”.

הנצחת רצח רבין צריכה להיות באמצעות אירוע א-פוליטי, שכל קשת הציבור יכולה להשתתף בו. צריך ללמוד כיצד התפתחה המחלוקת, כיצד היא לובתה ע”י הסתה וחוסר סובלנות לדעות של האחר, ואילו לקחים צריך להפיק ממה שקרה כדי שלא נחווה טראומה כזו בשנית.

דבר אחד ידענו באותו לילה – כי לעולם לא נשכח את הרצח. על כן נדהמתי לקרוא בעיתון בשבוע שעבר כי ראש העיר חיים ביבס החליט לבטל את הטקס העירוני השנתי לציון רצח רבין שהתקיים מדי שנה בערב בהיכל התרבות, ובמקום זאת לציין את האירוע במסגרת הטקס שמתקיים בבוקר בבי”ס רבין. העירייה מסרה כי הדבר נובע ממיעוט משתתפים בשנים קודמות (דובר על כמאתיים איש שהגיעו לציין את רצח רבין).

חשבתי לעצמי – ריבונו של עולם, איזה ליקוי מאורות וחוסר רגישות הפגין כאן חיים ביבס?! 15 שנה לאחר רצח רבין ואתה מבטל בהינף יד את טקס הזיכרון? מה תעשה אם יגיעו מעט אנשים לציון יום השואה – תבטל גם את טקס ציון יום השואה? מאתיים אנשים זה מספר אנשים לא מבוטל, ואם זה נראה מספר קטן בתוך היכל התרבות, אפשר להעביר את הטקס למקום קטן יותר.

אפשר גם לגבש מתכונת ליום הזיכרון של רצח רבין שתמשוך קהל רב יותר, כמו למשל לבנות ערב שיופיעו בו אנשי רוח, אמנים, דמויות ציבוריות – ערב כזה יכול בהחלט למשוך קהל רב, וראש העיר יכול להטיל על מחלקת תרבות לארגן אירוע כזה, לו רק ירצה בכך. כך היה נוהג מנהיג אמיתי המודע לחשיבות הציבורית לציון רצח רבין.

ביבס הוא כידוע איש “ליכוד” ונחשב מקורב לבנימין נתניהו. הרושם המתקבל, בין אם ביבס התכוון אליו ובין אם לאו, הוא שביטול טקס הזיכרון לרצח רבין במודיעין נעשה מטעמים פוליטיים. לטעמי, החלטה זו מעידה על חוסר רגישות ציבורית וחוסר תבונה פוליטית.

ראש עיר נבון היה יודע לזהות את טעותו והיה חוזר בו כאשר מזכיר סניף העבודה במודיעין ערן חרמוני פנה אליו בעניין זה בשבוע שעבר. אולם ראש העיר חיים ביבס הוא אדם הרגיש מאוד לכבודו ואינו מסוגל להודות בטעותו (ע”ע תהליך המיתוג הכושל), ועל כן ביבס סרב לחזור בו מהחלטתו האומללה.

מצער מאוד שכך נוהג ראש העיר שלנו. יום יבוא וביבס יתחרט על החלטה אומללה זו.

הפוסט הזה מתפרסם במקביל במדור מודיעין-ווטש ב”חדשות מודיעין”.

____________________________________________________________
נהניתם מהפוסט הזה? שתפו אותו עם חבריכם ושכניכם באמצעות רשימות התפוצה שלכם או באמצעות פייסבוק וטוויטר באייקון share/save לעיל. ניתן להירשם כאן לקבלת פוסטים חדשים בבלוג ישירות לתיבת המייל שלכם או להתעדכן ב-RSS או ב-בפייסבוק או ב-טוויטר . אם יש לכם טיפ או מידע מעניין לתרום לבלוג אתם מוזמנים לכתוב אלי ל- watch at modiin dot us. ביחד נשפיע!