מודיעין-ווטש

כתבת מוסף "הארץ" על "מודיעין בירת הגירושין" היא דוגמא קלאסית לטכניקה העיתונאית המניפולטיבית של "הארץ" לקידום האג'נדה שלו ולעזאזל העובדות. "הארץ" בסיכול ממוקד לעיר מודיעין.

במוסף "הארץ" השבוע יש כתבה המשתרעת על פני שישה עמודים עם הכותרת "כאן רבים בכיף" – כותרת הכתבה בגרסא באינטרנט היא "איך נהפכה עיר השינה מודיעין לבירת הגירושים בישראל?". כותרת המשנה של הכתבה:

איך נהפכה מודיעין לבירת הגירושים בישראל? האם ההבטחה לעיר האידיאלית החדשה שכחה לקחת בחשבון שעיר זה לא רק ביוב, חניה וגני ילדים? ומה עושים עם כל הכאב והבדידות כשהערב יורד והרחובות שוממים? כתבתנו, גרושה בעצמה, יצאה למסע התפכחות בפרבר הישראלי המושלם. מושלם מדי

הכתבה היא דוגמא מצויינת לטכניקה העיתונאית המניפולטיבית של "הארץ" לקידום האג'נדה שלו ולעזאזל עם העובדות – אותה טכניקה עיתונאית המשמשת את "הארץ" המגוייס דרך קבע למסע התעמולה הפוסט ציוני לטובת הפלסטינים המסכנים המדוכאים כביכול תחת מגפי הקלגס הישראלי או לערבים ביפו המופלים כביכול לרעה ע"י עיריית ת"א הדרקונית.

ראשית, הקביעה שמודיעין היא בירת הגירושין בישראל – עליה נשענת כל הכתבה – היא מופרכת לחלוטין. קביעה זו נסמכת על נתוני בתי הדין הרבניים כי בשנת 2008 התגרשו במודיעין 125 זוגות, לעומת 101 זוגות שהתגרשו במודיעין בשנת 2007 – שיעור גידול של 24%, שהיה שיעור הגידול הגבוה ביותר באותה שנה מבין הערים הגדולות. אולם נתון זה אינו הופך את מודיעין לבירת הגירושין בישראל.

כך למשל בשנת 2008 התגרשו בת"א לא פחות מ-817 זוגות – פי 6.5 ממספר הזוגות שהתגרשו במודיעין. כמובן שיש להביא בחשבון את מספר התושבים בכל עיר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה התגוררו בשנת 2008 בת"א 392,700 תושבים לעומת 70,400 תושבים במודיעין. לפיכך שיעור הגירושין ביחס לאוכלוסיה בשנת 2008 בת"א הוא 0.21% – לעומת שיעור גירושין במודיעין של 0.18% בלבד. במלים אחרות, שיעור הגירושין בת"א גבוה יותר ב-17% מאשר "בירת הגירושין מודיעין".

גם אם רוצים לנתח מגמות גידול, יש לנתח אותן לאורך זמן ולהביא בחשבון את הגידול באוכלוסייה, במיוחד בעיר מודיעין, אשר שיעור הצמיחה שלה הוא הגבוה מבין ערי ישראל. תהליך גירושין הוא תהליך שאורך כמה וכמה חודשים, ודי בכך שכמה תהליכי גירושין נדחים מסוף שנה אחת לתחילת שנה שניה על מנת ליצור אנומליה בנתונים, במיוחד בעיר כמו מודיעין בה מספר הזוגות המתגרשים בחודש עומד על כעשרה זוגות בלבד.

כמפורט בכתבתו של מנחם בנטוב באתר mcity, בשנת 2004 התגרשו במודיעין 0.16% מכלל תושבי העיר,  ב-2007 התגרשו 0.15% מכלל תושבי העיר ובשנת 2008 התגרשו כאמור 0.18% מכלל תושבי העיר. בחישוב רב שנתי מ-2004 ל-2008 שיעור הגידול בגירושין במודיעין ביחס לאוכלוסית העיר עלה ב-12.5%, המהווים שיעור גידול ממוצע של 3.1% בשנה.

שיעור זה נמוך בשיעור הגידול בגירושין בישראל בשנת 2008, שעמד על 4.7%. לאחר שמקזזים משיעור זה את גידול באוכלוסית ישראל בשנה האחרונה (1.8%), אזי הגידול בשיעור הגירושין בישראל בשנה האחרונה הוא 2.9%, כמעט זהה לגידול בשיעור הגירושין הממוצע במודיעין בארבע השנים האחרונות – 3.1%. אם נוסיף את העובדה שבמודיעין יש שיעור גבוה מאוד של זוגות בגילאי 35-45 בהם שיעור הגירושין הוא גבוה במיוחד, אזי אין פה שום סיפור גם בהיבט של גידול בשיעור הגירושין.

כתבת "הארץ" מזכירה בחצי משפט את העובדה שמקומוני מודיעין הפריכו את הטענה כביכול מדובר בבירת הגירושין בישראל ואז מעלה את השאלה "האם מדובר בסטטיסטיקה מסולפת? שמועות מרושעות? משהו באוויר?". במקום לבדוק את הנתונים כפי שעשינו לעיל, "הארץ" שלח את הכתבת דאה הדר, גרושה מדופלמת, כדי להביא ממצאים התומכים בתיזה. הכתבת הצליחה במשימתה מעבר למשוער, ומצאה לא פחות מאשר שתי גרושות מרירות, מירב ושרית (שמות בדויים כמובן) שהלינו על העיר, ועוד שתי גרושות אחרות שדווקא די מבסוטיות ממודיעין.

להלן המונולוג של שרית ("אשה חטובה העוסקת בפיננסים"), סנובית המאוהבת בעצמה (דמות מראה מושלמת ל"הארץ"), שגרה במודיעין 11 שנה, מתוכן 8 שנים כגרושה (כנראה שקשה מאוד לשרית להיפרד מהעיר אותה היא כה מתעבת):

"אני רק גרה פה, אני לא מבלה פה, אני רק מגדלת פה את הילדים. אני לא מתערבבת עם אף אחד מפה. אף פעם לא יצא לי להכיר מישהו ממודיעין. אנשים פתטיים מדי.

אני גם מבינה בכסף, גם נראית טוב, וזה מאיים. גברים הם בעייתיים. אני לא רוצה להתחתן שוב. אני רק מחכה שהילדים יגמרו בית ספר ואז אני עפה מפה. זו ממש תוכנית-תוכנית. מה יש לי לעשות פה?"

המונולוג של שרית מזכיר לי את הבדיחה על היורדים ש"על המזוודות" שרק מחכים שהילדים יסיימו את הקולג' כדי לחזור לארץ

בהיעדר גרושים וגרושות או נשואים ונשואות שישמיצו את העיר וחיי הזוגיות בה, כתבת "הארץ" מגייסת אבחנות מלומדות על חיי זוגיות ועל פוזות מהספר הרווק מוטי יפרח (שהגיע למודיעין מרמלה), אשר תמורת שתי דקות תהילה ממהר לירוק לבאר ממנה הוא שותה:

"אין הרבה בשביל מה לחיות פה, וזה פוגע בזוגיות", הוא אומר. "הכל זה חוגים, עבודה, ילדים, ובסוף יוצא לבן-אדם איזה תל אביב פעם ב… על הדרך והוא רואה עיר תוססת והוא מרגיש שהוא לא חי כביכול. אין פה פוזה, בגלל זה הקניון לא עובד חזק".

"אני גר במודיעין בגלל העסק, אם לא הייתי עובד פה הייתי מתחרפן לגמרי"

הכתבת החרוצה ראיינה גם יועץ זוגי משוהם המטפל בזוגות רבים ממודיעין. הכל טוב ויפה עד שהיועץ מנפץ את האג'נדה של "הארץ" וטוען כי לא זו בלבד שאין בעיה ספציפית במודיעין עצמה או בפרברים, אלא דווקא ת"א, בבת עינו של עיתון "הארץ", היא היא הרעה החולה לזוגיות. או אז מטפלת כתבת העיתון ביועץ כבעד עוין, דבריו מאופיינים ע"י הכתבת כ"השתלחות", והכתבת אף מתריסה נגדו כי הוא מרוויח מהטיפולים הזוגיים, רחמנא ליצלן. בניגוד ליועץ הזוגי רודף הבצע, כתבת "הארץ" המטילה במרץ רפש במודיעין מונעת בוודאי מאלטרואיזם צרוף, ולא תמורת תלוש שכר מ"הארץ"

בקיצור, "הארץ" ירה קודם כל את החץ, ואח"כ סימן סביבו את העיגול. "הארץ" שם לו את מודיעין, הפרבר הישראלי שהארץ כה מתעב, כיעד לסיכול ממוקד והכתבה הזו היא דוגמא קלאסית לטכניקות העיתונאיות של "הארץ" לקידום האג'נדה שלו, ולעזאזל העובדות.

הכתבה נחתמת במשפט האורווליאני: "בקושי יש עצים במודיעין". האמת היא שמודיעין היא עיר שטובלת בירק ובעצים, הן ביער בן שמן הסובב אותה, הן בגינות העיר רחבות הידיים, והן בגינות הפרטיות הרבות של תושבי העיר. גם התמונות המעטרות את הכתבה מעידות על כך.

 
"הארץ": "בקושי יש עצים במודיעין" (צילום: מנחם בנטוב, באדיבות דתילי-מודיעין)

____________________________________________________________
נהניתם מהפוסט הזה? שתפו אותו עם חבריכם ושכניכם באמצעות רשימות התפוצה שלכם או באמצעות פייסבוק וטוויטר באייקון share/save לעיל. ניתן להירשם כאן לקבלת פוסטים חדשים בבלוג ישירות לתיבת המייל שלכם או להתעדכן ב-RSS או ב-בפייסבוק או ב-טוויטר . אם יש לכם טיפ או מידע מעניין לתרום לבלוג אתם מוזמנים לכתוב אלי ל- watch at modiin dot us. ביחד נשפיע!