הפוסט הזה עוסק כיצד היעדר הגינוי של הנהגת החברה הפלסטינית ללינץ' ברמאללה גרם לכך שהחברה הישראלית איבדה את התקווה לשלום עימם בימינו, וגם לדעיכת כוחו הפוליטי של השמאל בישראל (המתקרא "מחנה השלום") שזה הדגל העיקרי שהוא נושא בו. באנלוגיה, היעדר הגינוי של הנהגת חד"ש ושאר המפלגות הערביות בישראל ללינץ' בשפרעם, גורם לדה לגיטימציה שלהן בקרב האוכלוסיה היהודית והופך את התמיכה של בלוגרים ציוניים בהתמודדותו של דב חנין לראשות עיריית ת"א למעשה הזוי לגמרי.

ברכה: "זהו מקרה קלאסי של הגנה עצמית"
חנין: "לא נשכח ולא ניתן להשכיח שאירוע שפרעם היה טבח ולא לינץ’"

עמיצי, האמירה של חנין אינה אמירה מורכבת כלל – היא אמירה ששוללת כי בשפרעם התקיים לינץ' באדם כפות וחסר אונים. זו פשיטת רגל מוסרית, ותמוה בעיני שזה האדם שבלוגרים תל אביבים הריצו לראשות העיר.

עמדת מרצ היא שישראל היא מדינה יהודית ומדינת כל אזרחיה, וכי צריך להיות שוויון זכויות אזרחי, אך לא לאומי. לצערי המפלגות שמייצגות את רוב הציבור הערבי מסורות בעיקר לעניין הלאומי הפלסטיני ומביעות תמיכה גלויה באוייבי מדינת ישראל, ובמקום לסייע בהשגת שוויון אזרחי מלא למיעוט הערבי הן רק מהוות מכשול להשגתו.

א. זה שמאיר וילנר חתם לפני ששים שנה על מגילת העצמאות מעיד מעט מאוד על חד"ש של היום. מה שמעיד על חד"ש היום זה המצע שלה והמעשים שלה בשטח. התביעה של חד"ש לשוויון זכויות לאומי לערבים בהחלטי עומדת בסתירה למגילת העצמאות.

ב. דבריו של חנין בעניין הלינץ' כפי שמופיעים בבלוג שלו מדברים בעד עצמם.

ברוך גולדשטיין גם אינו המקביל ללינץ' בשפרעם, משום שגולדשטיין אחז בנשק וירה לכל עבר ונהרג במהלך ההשתלטות עליו, שאפשר בוודאי לטעון כי נעשתה בהגנה עצמית (אם כי גם את גולדשטיין מן הסתם אפשר היה להסגיר למשטרה לאחר שפורק מנשקו, כפי שנהגו ישראלים שהצליחו להשתלט על מחבלים). זאדה היה פרוק מנשקו, כפות ולא היווה כל איום כאשר בוצע בו הלינץ' בשפרעם – בניגוד לטענות השקריות של ראש חד"ש.

משעשע שאתה טוען לקריאת מחשבותיו של דב חנין (כתבת "אין לי ספק שהוא חושב – כמוני – שמי שהרג את נתן זאדה הכפות צריך לשבת בכלא"). אולם בבלוג שלו דב חנין מבהיר את ההיפך הגמור. משעשעת עוד יותר טענת הרד הרינג שלך כביכול מדובר החשודים בלינץ' הם שעירים לעזאזל או בחקירה מגמתית. כפי שאתה אומר לא היתה שום טענה או התייחסות לכך מטעם חנין ושות', העיקר שאתה ממציא סיבות דמיוניות כדי לכסת"ח את הכישלון המוסרי המהדהד של הנהגת חד"ש.

המקביל למבצעי הלינץ בשפרעם זה יורם שקולניק, מתנחל תושב הר חברון אשר ירה במחבל פלסטיני כפות אשר קודם לכן ניסה לבצע פיגוע בילדי בי"ס בסוסיא. במשפט טען שקולניק שהוא חשב שבידי המחבל היה רימון יד ועל כן ירה בו, אולם טענתו לא נתקבלה והוא הורשע ברצח ונידון למאסר עולם (בפועל לאחר שנקצב עונשו כאיזון לשחרור מחבלים ובניכוי שליש ריצה שמונה שנות מאסר).

שמאל אמיתי היה דורש אותו דין למבצעי הלינץ' בשפרעם כפי שנגזר על יורם שקולניק. נקודה.

מסקנה: חד"ש אינה שמאל אמיתי – וגם לא מי שמסנגר על הכישלון המוסרי של ראשיה בפרשיית הלינץ' בשפרעם.