מודיעין-ווטש

מיכאל חרל"פ וחבריו לעסקונה המפד"לית יצאו בשבוע שעבר בהכרזת מלחמה שמטרתה לשמור בידם על לשכת סגן ראש העיר בשכר והכיבודים שהשיגו בבחירות 2003. להכרזת מלחמה זו השלכות חמורות על הדו-קיום וההרמוניה בין דתיים לחילונים בעיר, ואל לתושבי העיר הדתיים ללכת שולל אחר דברי הסתה אלה.

ראשית דבר אני מבקש להבהיר שהרושם שלי מההיכרות שלי עם סגן ראש העיר מיכאל חרל"פ הוא שמדובר בבחור חביב ונעים לבריות. באמת שאין לי שום דבר אישי נגדו. אולם מיכאל חרל"פ הוא תוצר ומייצג מובהק של העסקונה המפד"לית הסקטוריאלית, הרואה בעצמו את התגלמות האינטרסים של הציבור הדתי במודיעין. לפיכך אני מבקש להציג את האנטי-תיזה כדלקמן: מיכאל חרל"פ וחבריו פוגעים בהרמוניה בין החילונים והדתיים במודיעין, הם פוגעים באינטרסים של הציבור הדתי במודיעין, וסדר היום הסקטוריאלי שלהם פוגע באינטרסים חשובים של כלל תושבי העיר, כמו למשל פתרון בעיות התחבורה. כותרת הפוסט הזה משקפת את האנטי-תיזה הנ"ל, על משקל קמפיין חב"ד בבחירות 1996 "נתניהו. זה טוב ליהודים." בפוסט זה ובפוסטים נוספים בהמשך ארחיב ואפתח נקודות אלה.

כמה מילות רקע: בבחירות 2003 הוקמה במודיעין רשימת "אחדות" שהיוותה איחוד בין המפד"ל, האיחוד הלאומי וש"ס. את הרשימה הוביל מיכאל חרל"פ (מפד"ל), עם ד"ר שמעוני (האיחוד הלאומי) במקום השני כאשר נקבע בהסכם רוטציה בינו לבין ד"ר מאיר דנינו (ש"ס) במקום השלישי. בבחירות 2003 זכתה "אחדות" בכ-2,100 קולות אשר זיכו אותה בשני מנדטים. לקראת הסיבוב השני של הבחירות לראשות העיר רשימת "אחדות" חוזרה במרץ הן ע"י אמנון מרחב והן ע"י משה ספקטור. שניהם הבטיחו לחרל"פ וחבריו הרים וגבעות, בכלל זה משרת סגן בשכר. "אחדות" החליטה לתמוך בספקטור ובכך הבטיחה לו את הניצחון. ספקטור ניצח את מרחב בהפרש של כ-1,600 קולות. אפשר רק לדמיין כיצד היו מוכרעות הבחירות לו "אחדות" היתה מחליטה לתמוך במרחב.

בבחירות 2003 התמודדה גם רשימת "שחר" בראשות עופר גלנץ שרצה על הטיקט של חינוך. בקונטרסט חד לסקטוריאליות של "אחדות" שפנתה לציבור הדתי בלבד, "שחר" פנתה לציבור הרחב וזכתה לאמון הן מצד מצביעים חילונים והן מצד מצביעים דתיים. זאת למרות העובדה שראשי "שחר" – עופר גלנץ ועו"ד מויש לוי – הם חובשי כיפה (גלנץ הסיר לאחרונה את הכיפה מראשו). גלנץ ולוי הם ממובילי בי"ס יח"ד במודיעין, בי"ס יחודי בו ילדים דתיים וחילונים לומדים ביחד, הזוכה לביקוש והצלחה רבה, ורק מקצת מהמבקשים להירשם לביה"ס מצליחים להתקבל אליו עקב ביקוש העולה במידה רבה על ההיצע.

ספקטור קיים את הבטחתו ומינה את חרל"פ לסגנו בשכר והפקיד בידיו את תיקי התחבורה, הבריאות, הדת והרווחה.  לאחר כשנתיים פרש שמעוני והוחלף במועצת העיר ע"י מס' שלוש ב"אחדות", ד"ר מאיר דנינו. דנינו פרש לאופוזיציה ו"אחדות" נותרה סיעת יחיד עם חרל"פ, אך ספקטור נותר נאמן למילתו וחרל"פ המשיך מאז לכהן כסגן ראש עיר בשכר גם כראש סיעת יחיד.  אגב, רשימה סקטוריאלית אחרת ששמה מבוסס על אותו פועל, "יחד", שגם היא זכתה בשני מנדטים בבחירות, גם היא התפלגה לאחר הבחירות. "יחד" נבחרה על בסיס הטיקט של הקמת מנהלת רובע למכבים-רעות, אך לאחר שהתחוור לראש "יחד", עמיקם אורן, שהוא לא יוביל את המנהלת, הוא פרש לאופוזיציה ועבר לעסוק במשחקי חסמב"ה וצפיה במשחקי כדורסל במקום להיות נוכח בישיבות מועצה, ואילו שותפו ב"יחד", חבר המועצה יואב טל, נותר נאמן להבטחתו לבוחר והוביל את הקמת מינהלת רובע מכבים-רעות.

נציגה חמישית למגזר הדתי במועצת העיר היא עו"ד סיגלית הנדשר-פרקש, שהיתה מספר שתיים של ירון רן בסיעת מודיעין אחת, אשר זכתה למנדט אחד בבחירות 2003. הנדשר-פרקש, שרצה על הטיקט של נשים והמגזר העסקי נכנסה למועצה במקומו של רן לאחר שהוא מונה למנכ"ל תאגיד "מי מודיעין".

כך, בזכות השילוב של נציגים דתיים ברשימות שפונות לציבור הרחב, יש לנו במועצת העיר חמישה נציגי המגזר הדתי, המהווים 33% מחברי מועצת העיר – הרבה מעל השיעור היחסי של הציבור הדתי בעיר, המוערך ב-20%. נציגים אלה מייצגים את הקשת הרחבה של הציבור הדתי בעיר. בעוד שניים מהם (חרל"פ ודנינו) נוהגים כנציגים סקטוריאליים מובהקים (כאשר דנינו באופוזיציה אינו מקדם למעשה דבר לטובת הציבור), שלושת האחרים (גלנץ, לוי והנדשר-פרקש) נוהגים כנציגי הציבור הרחב ופועלים במסגרת הקואליציה למען האינטרסים של הציבור הרחב – הן הדתי והן החילוני. 

בשבוע שעבר ארגן חרל"פ, יחד עם חבריו עסקני המפד"ל בעיר, כנס במרכז הבינתחומי, ולאחר מכן גם מסיבת עיתונאים, כפי שניתן לקרוא בכתבתה של ריקי הראל ב-GO443. מטרת הכינוס לדברי חרל"פ היתה:

להכריז על הקמת הרשימה, עצירת זליגת תושבים לרשימות אחרות, מניעת שיבוץ חברים דתיים ברשימות חילוניות ויצירת חיבור עם ציבור העולים החדשים.

צריך להקשיב גם לדברי משתתף אחר באותו כינוס, פרופ' דב גולדברגר, בראיון עם קובי אור ב"גל גפן", שמדבר במפורש על מלחמה:

"צריך לטפל בשני דברים", אומר גולדברגר, "בתוך הציבור הדתי, יש לעשות כל מה שאפשר כדי שהציבור ילך בצורה מאוחדת כי עד כה הפילוג פגע בו מאוד. והתופעה הקיימת היום, ולפיה יש חמישה מועמדים דתיים מארבע מפלגות שונות הינה הרסנית, כי רוב הויכוחים הם בינם לבין עצמם".

אז איך בדיוק אתם עושים זאת?

"בדורון בתפילה ובמלחמה. להתחנן ולשכנע: אל תגרמו לנזק. ללכת לרבנים ולבתי הכנסת שלא ישפיעו על זה".

מה הכוונה מלחמה? ובאשר לרבנים? למה להכניס גורמים ממלכתיים בתוך הקלחת הפוליטית. האם זה לא יפחיד ויקומם את כלל הציבור?

"במלחמה… מאבק, פשוט לא להרפות, להפגין ליד ביתם ולהוקיע אותם אם הם יעשו כך – הם גורמים נזק לציבור הדתי. בנוסף, בהיבט החיצוני… אנחנו צריכים להודיע לכל מועמד חילוני שיצרף לרשימתנו נציג דתי, שלא יצפה שהציבור יצביע עבורו".

אז מה היא אותה "אחדות" עליה מדברים חרל"פ וגולדברגר? "אחדות" ללא ש"ס וללא גלנץ ולוי, וכמובן "אחדות" ללא החילונים. אין ספק, חרל"פ וגולדנברגר מהווים "דוגמא ומופת" לאהבת כלל ישראל.

חרל"פ וחבריו בלחץ. המשמעות של ההצלחה של "שחר" כרשימה בה פועלים ביחד דתייים וחילונים והאופן בו דנינו מזנב בהם מהאופוזיציה משמעה סוף הכיבודים בהם חרל"פ וחבריו זכו בבחירות 2003, ומשמעה אובדן לשכת סגן ראש העיר לחרל"פ. לשם כך הכריזו חרל"פ וחבריו מלחמה, ועל מזבח הכיבודים ומשרת הסגן בשכר הם מוכנים להקריב את היחסים הטובים בין דתיים לחילונים בעיר.

תקראו מה כתב תושב המגזר הדתי בעיר ד"ר אשר כהן בחודש יולי על המשחק המסוכן באש של חרל"פ :

כיוון שאני תושב העיר והייתי מעורב ברמה מסוימת במערכת הפוליטית אני מחויב לגילוי נאות: ברמה הארצית אני תומך מפד"ל, ולעומת זאת ברמה המקומית תמכתי והייתי פעיל בתנועת 'שחר' המשותפת לחילונים ולדתיים. התמיכה הזאת עלתה לי בהשמצות אישיות מצידם של מקורבים לרשימה הדתית. אני לא יכול לומר יותר ממקורבים כיוון שהפשקווילים הללו לא היו חתומים בצורה ברורה.

אין כוונת המאמר לרומם את 'שחר' מהסיבה הפשוטה שכלל אינני יודע אם הרשימה תתמודד בעתיד ובאיזו מתכונת. לעומת זאת, סוגיית יחסי דתיים וחילוניים, ובמיוחד יחסי הציונות הדתית והחילונים, מעניינת אותי כחוקר של התחום וכמי שמנסה בכל דרך להגיע אל הפיוס, השיתוף והשילוב ביניהם.

על שולחן העבודה שלי נמצאים לא מעט מכתבים, חלקם התכתבויות שונות בדואר האלקטרוני וחלקם מכתבים רגילים לתפוצה רחבה, ושעליהם חתום ראש הרשימה הדתית וסגן ראש העיר מיכאל חרל"פ. אם זו הייתה סתם פוליטיקה רגילה שאותה אני מכיר היטב משדה המחקר לא הייתי טורח לכתוב על זה. הפוליטיקה של האדרה וטפיחה עצמית על השכם תוך כדי לקיחת הקרדיט המגיע לאחרים ידועה ומוכרת לציבור. חלק מהציבור בעיר אולי כבר ראה את רשימת המלאי הזאת של 'ההצלחות' ואם לא, הוא יראה אותה תלויה בבתי הכנסת שהפכו למרחבים של פעילות פוליטית או על נייר כרומו משובח ככל שיתקרבו הבחירות. נניח לרשימה זו למרות שניתן לסתור לא מעט מסעיפיה שכולם אני 'עשיתי', 'פעלתי', 'יזמתי' וכיוצא באלה.

אותי מטרידה העובדה שכל זה נעשה בליווי ניסיון חוזר ונשנה לצייר על הקיר שדים מהתקופות הגרועות יותר של יחסי דתיים וחילוניים בארץ ובעיר. אנשי מקצוע מתחום החינוך בעיריה דוגמת מנהל מחלקת החינוך, מתוארים ברמה זו או אחרת כחסרי איכפתיות במקרה הטוב, וכמתנכלים במודע לציבור הדתי ולצרכיו במקרה הגרוע.

אי אפשר להשתחרר מהרושם שלקראת תחילת שנת הבחירות מנסה הנציג מספר אחד של הרשימה הדתית לצייר על קירות בתי הכנסת שדים חילוניים מסוכנים המסתובבים במסדרונות העיריה. ההשלכות החמורות של עניין זה היא שהציבור הדתי עלול להיפגע מכך שנציגו הבכיר מתנהג כנציג של קבוצה נרדפת ומדוכאת.

בשמונת החודשים האחרונים השתתפתי כמשקיף בישיבות מועצת העיר. ראיתי את מיכאל חרל"פ מעלה הצעות מגוחכות לסדר, שזכו ללעג וקלס מחבריו למועצה, הכל בכדי שיוכל להציג את עצמו החוצה כאביר הנלחם על זכויות הציבור הדתי אשר זכויותיו נרמסות כביכול, באופן סימטרי לחלוטין להצעות המגוחכות של עמיקם אורן ביחס למכבים-רעות. כך למשל בישיבת המועצה בחודש יולי העלה חרל"פ דרישה שאחד משני מעונות היום שיוקמו בשכונת בוכמן יוקצה לילדי הציבור הדתי בבוכמן בלבד, מבלי שיותר לו רישום לתינוקות חילונים. כאשר חברי המועצה הקשו ושאלו איזה חינוך דתי יחודי ניתן לתינוקות בגיל הזה לא היו לחרל"פ תשובות.

לדעתי מה שעמד מאחורי הצעה הזויה זו הוא ניסיון לקמבן לרשת מעונות היום הארצית של "אמונה" עוד מעון יום, והפלא ופלא באותו כינוס "איחוד" של חרל"פ ושות' בשבוע שעבר השתתפה גם ויויאן אלבוים, שעל פי כתבתה של ריקי הראל משמשת יו"ר "אמונה", אשר אמרה בכינוס כי "הציבור צריך לדאוג אחד לשני ולתת כתף". נוגע ללב שויויאן אלבוים ומיכאל חרל"פ נותנים כתף זה לזו, ומזל שנציגים דתיים שפויים במועצה כמו מויש לוי וסיגלית הנדשר פרקש לא נתנו יד לבולשיט הזה. עוד על הפרשה ההזויה הזו של מעונות היום בבוכמן ניתן לקרוא בכתבתה של יעל בן דרור ב-mcity.

לעומת זאת כאשר זה מגיע לנושאים רציניים, כמו למשל הצורך של תושבי העיר הדתיים בבתי כנסת אז ראש העיר וחברי המועצה, דתיים וחילונים כאחד, יודעים להתאחד ולתמוך בצרכים צודקים אלה. כך למשל אושרו בישיבת המועצה האחרונה שבעה בתי כנסת חדשים. כנ"ל לגבי הקמת בתי ספר וגנים ממלכתי-דתי, וגם מקווה היה מוקם מזמן לציבור הדתי בקייזר לולא החכ"ל בראשות מרחב היתה מסתבכת בהתקשרות אומללה תוך מתן פטור תמוה ממכרז לקבלן מחברי ה"פרלמנט" של מרחב-אורן, אשר מסתבר שיש לו גם קשרים נוספים עם מרחב אשר אמנון מרחב טרח להכחיש מסיבות השמורות עימו.

במלים אחרות, לא צריך את חרל"פ ולא צריך את דנינו שיעשו לנו מלחמות יהודים וילבו פלגנות, בדלנות וכיתתיות. חשוב להבין שכל הסתה מצידם של חרל"פ וגולדברגר מעלה את מפלס החרדה בצד החילוני, ועלולה ליצור תגובת נגד בדמות מפלגות אנטי-דתיות כמו "שינוי" או "עיר חופשית" שהכניסה בבחירות 1998 ארבעה מנדטים (הסיעה הגדולה ביותר במועצה אז) אך התאדתה לחלוטין בבחירות 2003 לאור ההרמוניה בין דתיים לחילונים במודיעין.

אפשר להתרשם מדיון בנושא בפורום מודיעין בתפוז כיצד תושב דתי של העיר מביע שאט נפש מהמלחמה שהכריזו חרל"פ וחבריו, וכיצד אמרותיהם של חרל"פ וחבריו הקפיצו את תושבי העיר החילונים.

אני פונה בזאת לתושבי מודיעין הדתיים: אל תלכו שולל אחר דברי ההסתה, הפלגנות והבדלנות של חרל"פ וחבריו ואל תתנו להם לפגוע ביחסים ההרמוניים בין תושבי העיר הדתיים והחילונים. תמכו ועודדו נבחרי ציבור דתיים הפועלים במסגרות פוליטיות משותפות עם חילונים למען צורכי כלל הציבור, בכלל זה כמובן הצרכים הצודקים של הציבור הדתי.

____________________________________________________________
נהניתם מהפוסט הזה? שתפו אותו עם חבריכם ושכניכם באמצעות רשימות התפוצה שלכם או באמצעות פייסבוק וטוויטר באייקון share/save לעיל. ניתן להירשם כאן לקבלת פוסטים חדשים בבלוג ישירות לתיבת המייל שלכם או להתעדכן ב-RSS או ב-בפייסבוק או ב-טוויטר . אם יש לכם טיפ או מידע מעניין לתרום לבלוג אתם מוזמנים לכתוב אלי ל- watch at modiin dot us. ביחד נשפיע!